מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove rabbi filter rabbi
- חכמי (19) Apply חכמי filter
- יד (19) Apply יד filter
- כתבי (19) Apply כתבי filter
- and (19) Apply and filter
- manuscript (19) Apply manuscript filter
- רבנים (18) Apply רבנים filter
- letter (17) Apply letter filter
- רים (10) Apply רים filter
- על (10) Apply על filter
- ספרי (10) Apply ספרי filter
- והספדים (10) Apply והספדים filter
- ואדמורים (10) Apply ואדמורים filter
- ואדמו (10) Apply ואדמו filter
- אשכנז (10) Apply אשכנז filter
- ביוגרפיה (10) Apply ביוגרפיה filter
- ואדמו"רים (10) Apply ואדמו"רים filter
- ashkenazi (10) Apply ashkenazi filter
- biographi (10) Apply biographi filter
- book (10) Apply book filter
- eulog (10) Apply eulog filter
- rebb (10) Apply rebb filter
- ותימן (9) Apply ותימן filter
- מרוקו (9) Apply מרוקו filter
- המזרח (9) Apply המזרח filter
- המזרח, (9) Apply המזרח, filter
- ומכתבים (9) Apply ומכתבים filter
- sephardi (9) Apply sephardi filter
- yemenit (9) Apply yemenit filter
- מכתבי (8) Apply מכתבי filter
- from (8) Apply from filter
לפנינו דף בכתיבה אוטוגרפית של ה"סבא קדישא", מתוך תשובה שלא נדפסה.
כפי הנראה, נכתבה תשובה זו כחלק מהפולמוס ההלכתי שהתעורר לאחר שרבי יצחק אבואלעפיא בעל "פני יצחק" פסק להתיר ליהודי להינשא לאשה קראית בתנאים מסוימים. על פסק זה השיג רבי אהרן בכור אלחאדיף, רבה הראשי של טבריה, ורבני ירושלים. בספרו "מפי אהרן" (ירושלים תרס"ז; סימן כא) הדפיס הרב אלחאדיף את תשובתו המתנגדת לפסקו של רבי יצחק אבואלעפיא, כשהוא מצרף אליה אזהרה שיצאה מאת רבי יעקב שאול אלישר ובית הדין בירושלים, שנדרשו אף הם לעניין ואסרו על האיש והאשה המדוברים לבוא בקהל ישראל. הרב אלחאדיף נשא ונתן בעניין זה גם עם ה"סבא קדישא" ותשובתו הארוכה של ה"סבא קדישא" נדפסה מאוחר יותר בספר "גדולי ארץ ישראל" (ירושלים תשל"ה). בסופו של דבר, בעקבות התנגדות הרבנים הנ"ל, חזר בו רבי יצחק אבואלעפיא מפסקו ואסר אף הוא את הנישואין המדוברים (ראה חומר מצורף).
לפנינו קטע לא ידוע של ה"סבא קדישא" העוסק באותה פרשה, שלמיטב ידיעתנו לא נדפס. יתכן וקטע זה הוא הוספה לתשובה הנדפסת, ויתכן שהוא קטע מתשובה אחרת באותו נושא.
הסבא קדישא, הגאון הקדוש והישיש רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (אַלְפַנְדַרִי), נולד בשנת תקע"ג בערך, ונפטר בשנת תר"צ, מגדולי רבני טורקיה. התכתב בצעירותו בהלכה עם הגאון רבי עקיבא איגר (שנפטר בתשרי תקצ"ח). כיהן כרב ראשי בקושטא ובדמשק. בהיותו כבן מאה, עלה לארץ ישראל וכיהן ברבנות צפת. בשנותיו האחרונות עלה להתגורר בירושלים, בה נפטר בזקנה מופלגת, קרוב לגיל 120. בתקופת מגוריו בירושלים המעיט להתערב בנושאים ציבוריים, ועסק בביתו בתורה, בדברי הלכה ובחכמת הנסתר, יחד עם מתי מעט מקדושי עליון "נקיי הדעת שבירושלים", שהיו מבאי ביתו. בשנתו האחרונה הגיע האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקטש לארץ ישראל, במיוחד כדי לבקרו, והמתיקו סוד יחד בענייני קבלה נסתרים [מסופר כי כשנשאל האדמו"ר אודות נסיעתו זו, התבטא ואמר בשם הבעש"ט, כי בכל דור יש גדול אחד שהוא בחינת משיח בן יוסף, והסבא קדישא היה משיח בן יוסף של הדור. ישורון, ל', עמ' תקיד]. מחיבוריו: שו"ת מהרש"א, שו"ת הסבא קדישא, ועוד.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגיעה קלה בטקסט.
כרך בכתב-יד, הכולל דפים בכתיבות שונות, מכמה מחכמי מרוקו. הוא היה ברשותו של הגאון רבי יעקב טולידאנו, מדייני מקנס הנודעים, בעל "קהלת יעקב", ואף נכתב בחלקו על ידו.
בראש כתב-היד מספר דפים עם פיוטים שחיבר רבי יעקב טולידאנו, כפי הנראה בכתב-ידו (כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות). לאחר מכן מופיעים דרושי הספד ומליצות להספדים ("מליצות הנפטרים") - חלק זה נכתב כנראה על ידי החכם הסופר רבי יוסף ב"ר רפאל דוד בירדוגו, שכתב אותו עבור רבי יעקב טולידאנו. בסיום אחד הדרושים חתם את שמו בחתימה מסולסלת: "אני הכותב ע"ה ב"ה יוסף בירדוגו...", ובצדה עיצב חתימה מסולסלת עבור רבי יעקב טולידאנו: "יעקב טולידאנו ישמרהו צורו" (ראה העתקה דומה שהכין עבור רבי יצחק מלכה, ב"מן הגנזים", הוצאת אהבת שלום, כרך יא - תשע"ח, עמ' תו).
המליצות והדרושים שהועתקו חוברו על ידי רבנים שונים מחכמי המערב. בחלקם נזכר על ידי מי חוברו: הרבנים לבית טולידאנו - רבי שלמה טולידאנו, רבי אברהם טולידאנו ורבי מאיר טולידאנו; רבי דוד חסין; רבי שלמה ן' עמאר; רבי יצחק מלכה; רבי דניאל בירדוגו; רבי שלמה בירדוגו; ועוד (חלקם רשומים בברכת החיים).
מלבד זאת כולל הכרך גם חידושים, פסקי הלכה ותשובות הלכתיות, כפי הנראה חוברו חלקם על ידי רבי יעקב טולידאנו עצמו, החתום מספר פעמים בשמו (בשני מקומות מופיעות חתימות מסולסלות עם שמו). בעמודים [64-65] מופיעה אגרת ממנו, אל רבי אברהם בירדוגו.
בהמשך הכרך תשובות מחכמי המערב, בהן גם: "ליקוטי דינים של חשן משפט ממהר"ר חיים טולידאנו זלה"ה בכמהרי"ו ז"ל".
כפי הנראה, חלק מתוכן כתב-יד זה לא נדפס, אך הדבר לא נבדק ביסודיות. חלק מהתוכן הועתק גם בכתבי-יד נוספים מאותה תקופה (ראה "מן הגנזים", שם), ויתכן שנדפס. רוב הפיוטים המופיעים בראש הכרך נדפסו על ידי בנו של רבי יעקב טולידאנו, בתוך ספר הפיוטים "ישמח ישראל בעושיו", שנדפס במקנס תרצ"א, במדור מיוחד לשיריו הנקרא "יגל יעקב".
רבי יעקב ב"ר משה טולידאנו (תרכ"ח-תרפ"ב), מחכמי מרוקו, מחשובי הדיינים במקנס וחבר "בית דין של חמש", לצד רבי יעקב ב"ר יוסף טולידנו, רבי יהושע בירדוגו ורבי אברהם עמאר. מכתביו נדפס הספר "קהלת יעקב" על ידי הרב יוסף משאש (ירושלים תשל"ב). קודם לכן נדפסו פיוטיו במקנס, בתוך הספר "ישמח ישראל בעושיו" (ראה לעיל).
[266] עמ' (רובם כתובים; כ-40 עמודים ריקים). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
דיואן בפורמט גדול (ארוך וצר). כתיבה תימנית עתיקה, ממספר כותבים. ניקוד עליון בחלק מהמקומות.
כולל למעלה מ-150 שירים ופיוטים מסוגים שונים: זפאת (שירים לתהלוכה של שמחת הנישואין) ושירי חתנים מסוגים נוספים; תושיח (שירי אזור); קצת (קצידה); נשוד (רבים מהם לשבת); "שירה" ו"ריקוד"; הלילות; ברכות ושירים לברית מילה; ועוד. כולל שירים רבים מאת גדול חכמי ופייטני תימן רבי שלום שבזי.
[187] דף. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. קרעים ובלאי, עם פגיעה בטקסט בדפים בודדים. סימני עש. מספר דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, פגומה.
כתיבה נאה. נכתב על ידי שני כותבים. חלקו הראשון (והעיקרי) של כתב-היד, עד אמצע מסכת עבודה זרה, נכתב על ידי רבי חיים שאער; ומשם ועד הסוף השלימו הסופר רבי יוסף קורח; וכפי שכתב הרב קורח בקולופון הסיום בעמוד האחרון: " נשלם זה הסדר נזיקין ביום ד' ג' לחדש אייר שנת התש"א ליצירה, על ידי הפועל... הדל באלפי וקטן במשפחתי צ"ה יוסף בן לא"א מו"ר שלום בן מו"ז כה"ר יחיא בן מו"ז כג"ק הר"ר חיים בן מו"ז כה"ר יוסף קרח... והשלמתיה לתשוקת החבר הטוב... ה' חיים בן סאלם אלשאער הי"ו, לפי שכבר נתעסק בעבודת הקדש (בכתב ידו) עד פרק ה' ממסכת עבודה זרה...".
בחלק שכתב רבי יוסף קורח, מופיעים עיטורים וכותרות בדיו צבעונית. גם שורות הסיום ומניין המסכתות שבעמוד האחרון נכתבו בדיו צבעונית.
ההעתקה כוללת גם את נוסח המשנה בעברית. הסופר הראשון הוסיף בשולי הגליונות מספר הגהות, ברובן גרסאות מ"נ"א" [נוסח אחר].
מארי יוסף קורח (תרע"ג-תשכ"א, אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 560), בנו ותלמידו של מארי שלום קורח (תרל"ג-תשי"ג; מדייני צנעא, מגדולי רבני תימן ומחבר ספרים רבים). שימש כמארי [מלמד לתשב"ר ומרביץ תורה ברבים] ב"כניס אל כסאר" בצנעא, והיה מפרנסי הקהילה בצנעא. עלה לארץ ישראל בשנת תש"י בקירוב. מחבר ספרים רבים: "אמרי יוסף", "דברי יוסף", "אזהרות" לפי מנין המצוות לדעת הרמב"ם, "שירת יוסף", ו"חיי שלום".
[221] דף כתובים. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים. כריכת עור מהודרת מקורית, עם אבזמים ועיטורי מתכת, עם סימני עש ופגמים קלים. בבטנת הכריכה מודבקים דפי עתון "דבר" משנת 1938.
כתיבה נאה, עם כותרות בכתיבה קליגרפית. שער מאויר וצבעוני. עיטורים וכותרות, וכן שורות הסיום והקולופון, בדיו צבעונית. במספר מקומות איורים להמחשה בדיו צבעונית. בשולי כמה מן הגליונות מספר הגהות, רובן הגהות נוסח, שהוסיף הסופר.
בעמוד האחרון, קולופון הסופר רבי יוסף קורח מחודש אלול תש"ב: " ותהי השלמתו בס"ד ביום ג' חמישי לחדש רחמים שנת תש"ב אנוש עד דכא לב"ע, שהיא ב'רצ"ג לשטרי, על ידי הפועל הצעיר יוסף בן לא"א מו"ר שלום בן מו"ז כה"ר יחיא בן מו"ז המה"ג כה"ר חיים בן מו"ז כה"ר יוסף קרח ה' צורי וגואלי". בשער הספר: "...ונכתבה פה צנעא בשנת תש"ב לפ"ק, לתשוקת האדון היקר חיים בן שלום שאער הי"ו...".
מארי יוסף קורח (תרע"ג-תשכ"א, אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 560), בנו ותלמידו של מארי שלום קורח (תרל"ג-תשי"ג; מדייני צנעא, מגדולי רבני תימן ומחבר ספרים רבים). שימש כמארי [מלמד לתשב"ר ומרביץ תורה ברבים] ב"כניס אל כסאר" בצנעא, והיה מפרנסי הקהילה בצנעא. עלה לארץ ישראל בשנת תש"י בקירוב. מחבר ספרים רבים: "אמרי יוסף", "דברי יוסף", "אזהרות" לפי מנין המצוות לדעת הרמב"ם, "שירת יוסף", ו"חיי שלום".
[1], קיז דף כתובים. 31.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם מעט פגיעה בטקסט. בחלק מהדפים דהיית דיו, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור מהודרת מקורית, עם אבזמים ועיטורי מתכת, עם פגמים קלים.
תשובה הלכתית בדיני אישות, שנשלחה אל "הרב המופלא ומופליג חריף ובקי כש"ת מוהר"ר יהודה נ"י". על מעטפת המכתב המצורפת נכתב: "לכבוד ידידי הרב המופלא ומופליג... מהר"ר יהודה נ"י מק' בערטשאן" (כנראה בריצ'בה Briceva, בסרביה).
בסיום התשובה ההלכתית, מספר רבי יהודה ליבש לנדא על טרדתו בהדפסת ספריו: "...זה ראיתי להשיבו מפני הכבוד, כי טרדוני מאד, שהמדפיס עד כעת לא הדפיס יותר מהשמנה עשר בוגין אשר היו נגמרים עוד בקיץ העבר, וכעת התחיל להדפיס השאר ואני טרוד בזה שאני מוסיף איזה ענינים, אך מפני כבודו לקחתי לי פנאי מעט להשיב לו דברים אלו בקוצר". בסיום המכתב הוא מתייחס למשכורת רבנותו של מקבל המכתב: " שמעתי אשר אנשי העיר עשו לך איזה מעמד פרנסה, ושמחתי מאד בזה, והשי"ת יברכם עבור זה. ידידו דור"ש באהבה הקטן יהודה ליבש לנדא אב"ד דפה".
הגאון רבי יהודה ליבש לנדא (תקפ"ג-תר"ס), מגאוני גליציה ומגדולי הפוסקים. כיהן בצעירותו כאב"ד קאליס ומאהלוב (פודוליה). האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא העריכו והחשיבו מאד, ועל פי יזמתו נבחר בשנת תרכ"ז בקירוב לכהן כאב"ד סדיגורא וי"ב גלילותיה. על אף שלא נמנה על עדת החסידים, היה ר' ליבש משתתף כמה פעמים בשנה ב"טיש" השולחן הטהור של האדמו"ר. חשיבותו התבטאה בין היתר גם בכך שהוא נבחר לחלק את ירושת האדמורו"ת בשנת תרמ"ז בין בני האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא - בין האדמו"ר רבי ישראל מסדיגורא לבין האדמו"ר רבי יצחק מבאיאן (כתוצאה מחלוקה זו נתייסדה חסידות בויאן). סדרת ספריו "יד יהודה" על שולחן ערוך יורה דעה, ה' חלקים, נתקבלה מאד אצל לומדי השו"ע וגדולי הרבנים עד היום הזה. הגר"ש אויערבך כותב, בהסכמה למהדורה החדשה שנדפסה בשנת תשע"ב, כי שמע "מפי הגאון שר התורה מטשעבין, כי היה ידוע ומפורסם בדורו בשורה הראשונה של עמודי ההוראה". הגר"ש מעיד גם שהספר יד יהודה "לא זז משולחנו" של אביו "גאון ישראל" הגרש"ז אויערבך.
[1] דף (כתוב משני צידיו) + מעטפה עם רישום בכתב-יד. 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. בלאי. קרעים, עם פגיעה קלה בטקסט (חלקם משוקמים בהדבקה). סימני קיפול.
מכתב בדברי תורה בנושאים שונים, שנשלח לפרשבורג, אל רבי גרשון ליטש רוזנבוים. בין היתר, רבי עזריאל מגיב להשגת רבי גרשון על מאמר תורני שפרסם בעיתון ה"איזראליט". למיטב ידיעתנו, המכתב שלפנינו לא נדפס, אולם המשך ההתכתבות ביניהם במספר מכתבים מחודש סיון תרכ"ב, נדפסה בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (אבן העזר, סימנים נג-נד, עמ' נה-נז) ובקובץ תורני "צהר" (יד, עמ' כ-כב).
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט), רב, פוסק ומנהיג, מגדולי דורו ומראשי היהדות האורתודוקסית שבגרמניה, תלמידו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" באלטונה (המכנהו בשו"ת 'בנין ציון': "בני"). למד גם אצל "החכם ברנייס" (רבי יצחק ברנייס) מהמבורג. בשנת תר"ח הקים ישיבה בהלברשטט. בשנת תרי"א נבחר לכהן כרבה של קהילת אייזנשטט, כיהן בה כראש ישיבה ואף הקים מערכת חינוך ייחודית. בשנת תרכ"ט החל לכהן כרבה של הקהילה החרדית 'עדת ישראל' בברלין, והקים בה ישיבה. בשנת תרל"ד פתח את בית המדרש לרבנים, אשר העמיד דורות של רבנים, מחנכים ומנהיגי ציבור. בדומה לרבו ה"ערוך לנר", כונה אף הוא "נשיא ארץ ישראל". נודע בפעילותו הנרחבת לטובת יהודי גרמניה וכן בעשייתו הרבה למען יהודי רוסיה. כתב חידושים רבים ותשובות בהלכה, מהם נדפסו הספרים: 'שאלות ותשובות רבי עזריאל' (2 כרכים), 'חידושי רבי עזריאל' - על הש"ס (3 כרכים), ועוד.
מקבל המכתב: רבי גרשון סג"ל ליטש-רוזנבוים (תקצ"ז-תרס"א, החת"ס ותלמידיו, עמ' תפו), תלמיד ה"כתב סופר" ורבי יהודה אסאד. נולד בפרשבורג לאביו הדיין רבי משה ליב הלוי ליטש-רוזנבוים, ונימול ע"י ה"חתם סופר". לאחר נישואיו גר בפרשבורג, בבית חמיו רבי בנימין וואלף שוורץ מנגידי פרשבורג. בשנת תר"ל נתמנה לאב"ד טאליא, בה כיהן למעלה משלושים שנה. בעל שו"ת "משיב דברים" וספר "דברים נכוחים".
[1] דף כפול (עמוד וחצי כתובים). 23.5 ס"מ. נייר דק, כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים.
שבעה מסמכים בכתב-יד, בגרמנית ובהונגרית, עם חתימות (באותיות לטיניות) וחותמות (חלקן בעברית) של הרבנים: רבי נתן בנימין ליבר ראב"ד פרשבורג (לצדו חותמת ה"כתב סופר"), רבי מנחם א"ש אב"ד אונגוואר, רבי מאיר אבלס אב"ד קיצע ורבי יעקב שלום פרייער אב"ד ראב, לפי הפירוט הבא:
• תעודת אישור נישואין, עם חתימת רבי נתן בנימין ליבר בגרמנית (Nathan Wolf Liber - Subrabbiner), ולצדה חותמתו של רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל ה"כתב סופר": "S. W. Schreiber Oberrabbiner in Pressburg " [שמואל וולף שרייבר רב ראשי בפרשבורג]. [פרשבורג, תרל"א] 1871.
הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר (תקע"ה-תרל"ב), בנו בכורו של ה"חתם סופר" וממלא מקומו ברבנות וראשות ישיבת פרשבורג. מגדולי דורו. תלמידיו היו גדולי הרבנים במדינת הונגריה וסביבותיה. חיבוריו בשו"ת, חידושי ש"ס ועל התורה נקראו בשם "כתב סופר".
רבי נתן בנימין (נטע וואלף) ליבר (תקס"ה-תרמ"א, החת"ס ותלמידיו עמ' שפו), שימש לצד ה"כתב סופר" כראב"ד פרשבורג. תחילה היה תלמידם של רבי וואלף המבורג בפיורדא ושל רבי אברהם בינג בווירצבורג, ולאחר מכן היה תלמידו המובהק של ה"חתם סופר". רבו ה"חתם סופר" העריץ אותו והחשיב אותו מאד, וכתב עליו שבחים מופלגים. אחד מתלמידיו המובהקים היה הגאון רבי שמואל רוזנברג בעל "באר שמואל" מאונסדורף. חיבורו "שארית נתן בנימין" נדפס בווייצן תרע"ח.
• מסמך רשמי עם חתימת רבי מנחם א"ש בגרמנית (Menachem Eisenstadt), לצד חותמת-שעווה שלו. [אונגוואר, תרכ"ג] 1862.
רבי מנחם אייזנשטטר - מהר"ם א"ש השני (תקס"ח-תר"ל), בעל "חומת אש". בנו וממלא מקומו של רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר, שהיה מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" ונכד רבי דוד דייטש בעל "אהל דוד". רבי מנחם א"ש נחשב מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. מתלמידיו המובהקים נודעו: רבי אליעזר דייטש אב"ד בוניהאד בעל "תבואות השדה" ורבי יוסף מאיר ווייס (האדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא). ראה הספד עליו בספר "הישר והטוב" מידידו ורעו האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא.
• שני מסמכים רשמיים עם חתימות רבי מאיר אבלס בגרמנית (Mayer Abelis), לצד חותמות-שעווה שלו (אחת פגומה). באחד המסמכים מופיעות גם חותמת-שעווה של קהילת קיצע, וחתימות נוספות. [קיצע (Kittsee), תרי"ז-תר"כ] 1857-1860.
רבי מאיר אבלס (תקס"ו-תרמ"ז, החת"ס ותלמידיו עמ' רצד-רצו), מתלמידי ה"חתם סופר", היה חביב מאד על רבו, שכתב עליו בין היתר "כל דילדא אימא כוותיה תלד". שימש כאב"ד קיצע כארבעים שנה.
• שלושה מסמכים רשמיים עם חתימות רבי יעקב שלום פרייער בגרמנית (J. S. Freyer), לצד חותמות-שעווה שלו (בעברית וגרמנית): "יעקב שלום פרייער רב אב"ד דק"ק ראאב והגליל". [ראב או ראב-סיגט (Győr, Sziget), תרט"ו-תרט"ז] 1855-1856.
רבי יעקב שלום פרייער, אב"ד ראב בין השנים תקצ"ט-תר"כ. קטעים מדברי תורתו מובאים מספר פעמים בספר "מי השילוח" לרבי מאיר ציפסר אב"ד שטוהלווייסנבורג (אופן תרי"ג).
• מצורף: מסמך (דף כפול) ובו שתי תעודות אישור נישואין לחיילים יהודים, מאת מפקדת הצבא האוסטרי ומאת הרבנות הצבאית (מוזכרת בה הרבנות בווינה). [מילאנו, תרי"ח] 1857.
[8] דף. 31 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול.
מכתב בעניין היתר עגונה, שנשלח לרבי אפרים פישל סופר-זוסמאן ראב"ד פעסט (תרכ"ז-תש"ב). במכתב מתוארת גביית עדות מפי יהודי שהעיד על חברו שנפטר בזמן מלחמת העולם הראשונה: "שנפצע רחוק מהמלחמה וגם מת באושפיטאל...". בין היתר דן רבי ישעיה בנאמנות העדות כאשר לא הוזכר בה שם אבי הנפטר, וכן בנאמנות העד כאשר הוא חשוד על חילול שבת. רבי ישעיה מעלה בתשובתו כמה צדדים להתרת האשה.
בחתימת המכתב חותם רבי ישעיה בברכה לחג הפורים: "... ידידו דוש"ת עם[?] ברכת שמחת פורים, ישעיה"ק [=ישעיה הקטן]".
הגאון המפורסם רבי ישעיה זילברשטיין (תרי"ז-תר"צ), אב"ד ווייטצען (Vác, הונגריה) בעל "מעשי למלך". מגדולי הרבנים בהונגריה [באותו הדור היו שאמרו, כי שלושה המה גדולי הרבנים בהונגריה: רבי ישעיה זילברשטיין מוויטצען, רבי שמעון גרינפלד - המהרש"ג מסמיהאלי, ורבי מרדכי ווינקלר מה'-מאד בעל "לבושי מרדכי"]. נולד בזענטא (Zenta) לאביו הגאון רבי דוד יהודה ליב זילברשטיין (תק"פ-תרמ"ד) שכיהן כרב העיר. בהיותו כבן שנה עלתה המשפחה לארץ ישראל ושהתה בה במשך שמונה שנים. בתקופת שהותו כילד בירושלים, למד בתלמוד תורה "עץ חיים". עם חזרת משפחתו להונגריה למד בישיבת פרשבורג אצל בעל ה"כתב סופר". היה גם תלמידו של רבי חיים צבי מנהיימר וקיבל ממנו היתר הוראה. בשנת תרנ"ו (1896), התמנה לרבנות העיר ווייטצען על מקום אביו, שם גם הקים ישיבה גדולה בה למדו מאות בחורים. רבים מתלמידיו כיהנו במשרות רבניות ותורניות.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרע בחלקו העליון של הדף, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקם במילוי נייר. סימני קיפול. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.
נכתב על נייר מכתבים רשמי של "נשיאות כולל שומרי החומות לעדת טשעכאסלאוו. אסט. אונג." בעיר ברטיסלבה. המכתב עוסק בעניינים שונים הנוגעים לניהול "כולל שומרי החומות". נשלח לירושלים אל רבי יוסף חיים זוננפלד - "...לכבוד מר ידידי ויד"ע הרב הגאון המובהק... מרא דארעא קדישא... מו"ה חיים יוסף... אב"ד דמקהלות אשכנזים בעיה"ק תובאכי"ר" [=בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה אמן כן יהי רצון].
הגאון מפרשבורג - רבי עקיבא סופר (תרל"ח-תש"כ) בעל "דעת סופר", בן רבי שמחה בונם בעל ה"שבט סופר", בנו של ה"כתב סופר". כיהן 33 שנה ברבנות העיר פרשבורג ובראשות הישיבה בפרשבורג, מאז פטירת אביו בשנת תרס"ז. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ, ובתקופת השואה עלה לירושלים, בה הקים מחדש את ישיבתו וקהילתו. מראשי "מועצת גדולי התורה".
[1] דף (כתוב משני צדיו), נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק, עם פגיעה קלה בטקסט.
תשובה להערות שונות על ספרו מהר"ם בריסק חלק א' (שנדפס בשנת תרצ"ט), שנשלחה אל הבחור רבי אברהם שמואל בנימין סופר מערלוי, בנו הבכור של רבי משה סופר מערלוי בעל ה"יד סופר", ונכדו של הגאון רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי בעל ה"התעוררות תשובה".
הגאון רבי מרדכי בריסק - מהר"ם בריסק (תרמ"ו-תש"ד; נספה בשואה), מגדולי גאוני הונגריה ומרביץ תורה מפורסם, חתן רבי שמואל זלמן וינברגר אב"ד מרגרטן [בן המהריא"ץ]. כיהן במרגרטן כדומ"ץ ומשנת תרע"ט עלה לכהן ברבנות טושנאד (במחוז סאטו-מארה שבטרנסילבניה), שם הקים את ישיבתו המפורסמת, בה למדו אלפי תלמידים. מספריו: שו"ת מהר"ם בריסק ד' חלקים, דרשות מהר"ם בריסק, ועוד.
מקבל המכתב: רבי אברהם שמואל בנימין סופר (תרפ"ב-תש"ח), אחיו הגדול של רבי יוחנן סופר מערלוי. עילוי וגאון מופלג שצפו לו גדולות ונצורות, אולם לאחר שעבר את תלאות השואה חלה את חוליו ונפטר בקיצור ימים. עמד בקשרי שו"ת עם גדולי גאוני דורו, שהעריכוהו מאד ודנו עמו בסוגיות רבות. כבר בהיותו כבן עשרים הכין לדפוס את החלק הראשון של ספרו "שו"ת דברי סופר", שנדפס לאחר שנים רבות, ע"י משפחת אחיו הגאון רבי יוחנן סופר גאב"ד ערלוי.
[1] דף כפול (2 וחצי עמ' כתובים), נייר מכתבים רשמי. 34 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.
מכתב זה נדפס בקובץ האהל (בהוצאת ישיבת אהל שמעון-ערלוי בירושלים, ניסן תש"ל, שנה טז, חוברת ג-ד, עמ' ה-ח); חלקו של המכתב (הנוגע להלכות שבת) נדפס בקובץ זכרון "דרור יקרא" (בני ברק, תשס"ז, עמ' קצו-קצט).
ארכיון מכתבים ענק ומגוון של הרב ד"ר חיים ברודי (בן-בתו של רבי שלמה גאנצפריד בעל קצור שלחן ערוך), רבה הראשי של פראג - כולל מכתבים רבים מאת אביו רבי שלמה זלמן ברודא הדיין מאונגוואר, מכתבי רבנים, סופרים ומשכילים אנשי "חכמת ישראל", תצלומים, תעודות ומסמכים נוספים. אונגוואר, ברלין, נאחוד, פראג, ומקומות נוספים, [שלהי המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 בקירוב]. עברית, יידיש, הונגרית וגרמנית.
הארכיון כולל:
• קרוב ל-200 מכתבים מאת אביו רבי שלמה זלמן ברודא (דיין בעיר אונגוואר, חתן רבי שלמה גאנצפריד). מכתבים בעניינים משפחתיים וענייני ציבור, ברכות "שנה טובה" וברכות לחגים ולשמחות משפחתיות, מכתבים ארוכים בדברי תורה ותשובות הלכתיות. [באחד המכתבים, מקיץ תרנ"ד, מפרט רש"ז ברודא, את תולדות משפחת ברודא לדורותיה, על פי המקובל במשפחתם מדור-דור]. מרבית המכתבים נשלחו מאונגוואר לפראג (מיעוטם לערים ברלין ונאחוד), בשנות התר"נ-תר"ע (שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). לחלק גדול מהמכתבים מצורפים מכתבים נוספים מאת אמו רחל (בת רבי שלמה גאנצפריד), ובני משפחתו (מכתבים אלו כתובים לרוב ביידיש, הונגרית וגרמנית). כמה מהמכתבים נושאים חותמות דיו של רבי שלמה זלמן; כמה מהם נתונים במעטפות מקוריות. כ-130 מהמכתבים כתובים על גבי גלויות (מרביתן גלויות לא מחולקות), ו-15 מכתבים כתובים על גבי ספחים מודפסים.
• מכתבים מאת חותנו רבי נתן אהרנפלד (רבה הראשי של פראג במשך למעלה מעשרים שנה).
• כתב הרשאה לנתינת גט, בחתימת הדיינים ר' מרדכי עמרם הירש, ר' יחיאל מיכל אדלר ור' יוסף "המכונה יוזל בן אברהם". פראג, סיון תרמ"ז (1887).
• קונטרסים ודפים בכתב-יד (כנראה כתב ידו של רבי חיים ברודי), דרשות וחידושי תורה.
• קרוב ל-50 מכתבים מאת רבנים, דיינים ומורי הוראה, תלמידי חכמים ואנשי מעשה, ביניהם: ר' שמחה ב"ר נתן הלוי באמברגר אב"ד וואנדסבק; ר' לייב רובינשטיין דיין דק"ק פרשבורג, בעמח"ס "קול יהודה"; ר' ישראל ברודא, דיין דק"ק מיהאלוביץ', מחבר "אשי ישראל"; ר' חיים דוד ברנדיס אב"ד איסטריק (גליציה); ר' משה גלזר אב"ד ברנו (Brünn) שבמורביה, בעל "אמרי משה"; ר' אלטר שטיגליץ בעל "צל"ח החדש"; ר' זאב וואלף גרסטל אב"ד יאריטשוב; ר' ישראל רייך אב"ד באטארקעס, בעמח"ס "מנחת עירובין"; ר' צבי דוב גרינבערגער מאונגוואר; ר' צבי נבנצל "בן ראבד"ק סטאניסלאב"; ר' יוסף ווייס, דיין ומו"ץ בברודא (מורביה); ר' שמואל מנחם קליין אב"ד שעבעש; ר' שלמה שפירא "בהרה"ג זצלה"ה האבד"ק טארצעל" (ר' יעקב הלוי שפירא אב"ד טארצעל, מתלמידי ה"דברי חיים" מצאנז, נפטר תרס"ו); ר' ירחמיאל מרגליות מירושלים (תלמיד ה"דברי חיים" מצאנז); ר' ישעיה פארקאש מניגרעשט (מחסידי ספינקא); ר' יעקב ברמן (אב"ד ברדיטשוב ומראשי החינוך הדתי בפתח תקוה); דודו ר' בנימין פוזנא מפרנקפורט דמיין (מו"ל ה"אור זרוע"); ועוד.
• קרוב ל-100 מכתבים מאת ידידים שונים, חוקרים, סופרים ומלומדים אנשי "חכמת ישראל", ביניהם: חוקר המדרש שלמה בובר מלבוב; חוקר התלמוד ר' דב בער רטנר מווילנה; הסופר "אחד העם" - אשר צבי גינצברג (ארבעה מכתבים); החוקר וההיסטוריון העברי דוד כהנא; חוקר המקרא אברהם כהנא; הסופר והביבליוגרף ישראל איסר גולדבלום (יאפ"ז; פרח זהב); המו"ל והעורך שמואל בנימין שוורצברג מניו-יורק; הסופר וההיסטוריון שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר); ד"ר שלמה מנדלקורן, מחבר הקונקורדנציה על התנ"ך; ד"ר שלמה מנחם ב"ר גבריאל ליבן (מפראג); חוקר הספרות וחתן פרס ישראל דוב סדן (שטוק); דוד ילין מירושלים; ועוד עשרות רבות של מכתבים (עברית, גרמנית והונגרית) אל הרב חיים ברודי ובני משפחתו.
• כ-90 תצלומים המתעדים תקופות שונות בחייו של הרב חיים ברודי ובני משפחתו, לצד מכרים ובני קהילה. חלק מהתצלומים נדפסו על גבי גלויות, חלקם מודבקים על גבי כרטיסי קרטון, עם חותמות הצלם והסטודיו. חלקם נושאים רישומים ומכתבים בגב.
• פריטים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, בהם: כרטיסי מזון; גלויות עם חותמות צבאיות ומכתבים שונים; גלויות עם פורטרטים של המפקדים הבכירים בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית; ועוד.
• תעודות, ניירות, הזמנות ומסמכים שונים, שהיו שייכים לרב חיים ברודי ולבני משפחתו, בהם: שלוש תעודות רשמיות מטעם האימפריה האוסטרו-הונגרית - הענקת עיטור "כתר הברזל" מדרגה שלישית (Orden der Eisernen Krone) לרב חיים ברודי (וינה, 30 באוגוסט 1917); תעודת לידה של בנו זיגפריד (פראג, 29 באוקטובר 1902); ועוד.
• תו-ספר של הרב "חיים בראדי", מעשה ידי האמן הרמן שטרוק (28 עותקים), ותווי-ספר של בנו "ישראל בראדי".
• חותם עץ של הרב חיים ברודי (אותיות לועזיות).
• עיתונים עם כתבות שונות אודות רבי חיים ברודי.
• פריטי אפמרה שונים, רובם מארכיון בנו ישראל ברודי [ניהל חנות למכונות כתיבה "דוכתב" בתל אביב; המציא מכונת כתיבה דו-לשונית - דוכתב], חלקם מאוחרים לאחר עלייתו לארץ ישראל (מרביתם כתובים ומודפסים בהונגרית וגרמנית).
• ועוד.
הרב ד"ר חיים ברודי (תרכ"ח-תש"ב), רבה הראשי של העיר פראג. נולד בשנת תרכ"ח בעיר אונגוואר, בה כיהנו בדיינות אביו רבי שלמה זלמן ברודא (תקצ"ט-תרע"ז) ואבי-אמו רבי שלמה גאנצפריד (תקס"ד-תרמ"ו). בצעירותו התחנך אצל אביו רבי שלמה זלמן ברודא ואצל סביו הגדול רבי שלמה גאנצפריד בעל "קצור שלחן ערוך", ולאחר מכן למד בישיבת פרשבורג. בשנת תרנ"א החל את לימודיו בבית המדרש לרבנים של רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין. בשנת תרנ"ח נסמך לרבנות ונתמנה לרבנות נאחוד. בשנת תרנ"ט נישא לאסתר ארנפלד, בתו של רבי נתן אהרנפלד רבה הראשי של פראג. לאחר פטירת חותנו בשנת תרע"ב (1912), עלה לכהן על מקומו כרבה הראשי של פראג. התמחה במחקר כתבי יד של ראשונים ונודע כאחד מחשובי החוקרים של שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. מראשי חברת "מקיצי נרדמים" להוצאת ספרים מכתבי יד. פעיל ציוני נלהב ונשיא "המזרחי" בצ'כיה. פרסם מאמרים רבים בעיתונות ועל גבי בימות ספרותיות שונות בשבח הציונות ותנועת המזרחי. בשנת תרצ"ד עלה לירושלים וניהל את המכון לחקר השירה העברית שהוקם ע"י איש העסקים והמו"ל זלמן שוקן. נפטר בירושלים בשנת תש"ב. פרסם חיבורים מגוונים בשירה ולשון עברית, בהלכה וחקר המקרא, אגדה ודברי ימי ישראל, ביבליוגרפיה ועוד. (ראה עליו: "דיוקנאות" מאת ד"ר ישעיה אביעד עמ' 147-151; אנצ' של הציונות הדתית עמ' 355-358).
אביו - הגאון רבי שלמה זלמן ברודא (תקצ"ט-תרע"ז), דיין ומו"צ באונגוואר עיר-הולדתו, על מקום חותנו רבי שלמה גאנצפריד בעל ה"קיצור שולחן ערוך", ומשנת תרנ"ה ראב"ד אונגוואר. חמיו הגדול הדפיס חידושים ממנו על מסכת פסחים, בסוף ספרו "אהלי שם" (במהדורתו הראשונה, אונגוואר, תרל"ח). נולד באונגוואר לאביו רבי ישראל ברודא (נפטר תרי"ד), בן רבי שלמה זלמן ברודא מאונגוואר (נפטר תקצ"א, ועפ"י צוואתו קברו עמו בקברו את כתב היד של ספרו "זבד טוב"), בן הגאון רבי מרדכי ברודא ראב"ד אונסדורף (נפטר תקע"ב), מצאצאי רבן של ישראל הגאון רבי אברהם ברודא מפרנקפורט בעל "אשל אברהם". רבי שלמה זלמן פרסם מאמרים רבים בכתבי-עת שונים - המפורסמים שבהם הוא המאמר "נשך ותרבית" שפרסם בעתון המגיד, עם דברי ביקורת על המלווים בריבית ב"היתר עיסקא", ומאמר "דרישת ציון" שהתפרסם ב"תל תלפיות" (גליון 12, תרס"ד). חיבורו "דברי שלמה הישראלי" נותר בכתב-יד.
כ-1000 פריטי נייר ופריטים שונים. גודל ומצב משתנים.