מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove יד filter יד
- (-) Remove and filter and
- manuscript (50) Apply manuscript filter
- letter (38) Apply letter filter
- כתבי (26) Apply כתבי filter
- וכתבי (24) Apply וכתבי filter
- ספרים (24) Apply ספרים filter
- book (24) Apply book filter
- of (24) Apply of filter
- חסידויות (19) Apply חסידויות filter
- ספרים, (19) Apply ספרים, filter
- סיגט (19) Apply סיגט filter
- סאטמר, (19) Apply סאטמר, filter
- סאטמר (19) Apply סאטמר filter
- מכתבים (19) Apply מכתבים filter
- מיוחסים (19) Apply מיוחסים filter
- עותקים (19) Apply עותקים filter
- ופאפא (19) Apply ופאפא filter
- ומכתבים (19) Apply ומכתבים filter
- books, (19) Apply books, filter
- import (19) Apply import filter
- ownership (19) Apply ownership filter
- pupa (19) Apply pupa filter
- satmar (19) Apply satmar filter
- satmar, (19) Apply satmar, filter
- sighet (19) Apply sighet filter
- חסידות (10) Apply חסידות filter
- chassidut (10) Apply chassidut filter
- המזרח, (9) Apply המזרח, filter
- מרוקו (9) Apply מרוקו filter
- חכמי (9) Apply חכמי filter
- ותימן (9) Apply ותימן filter
- המזרח (9) Apply המזרח filter
- rabbi (9) Apply rabbi filter
- sephardi (9) Apply sephardi filter
- yemenit (9) Apply yemenit filter
- איטליה (7) Apply איטליה filter
- יהדות (7) Apply יהדות filter
- ודברי (7) Apply ודברי filter
- דפוס (7) Apply דפוס filter
- italian (7) Apply italian filter
- jewri (7) Apply jewri filter
- matter (7) Apply matter filter
- print (7) Apply print filter
- הגר (5) Apply הגר filter
- discipl (5) Apply discipl filter
- gaon (5) Apply gaon filter
- his (5) Apply his filter
- the (5) Apply the filter
- vilna (5) Apply vilna filter
ספרא דצניעותא, עם פירוש הגר"א. ווילנא והוראדנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, [תק"פ 1820].
המהדורה הראשונה של ביאור הגר"א לספרא דצניעותא. ספר זה הינו אחד מספרי היסוד להבנת וידיעת שיטת הגר"א בקבלה.
החיבור הובא לדפוס על ידי נכד הגר"א ותלמידו רבי יעקב משה מסלונים (בן רבי אברהם בן הגר"א). בראש הספר הקדמה ארוכה מאת רבי חיים מוולוז'ין. זו ההקדמה האחרונה שכתב רבי חיים לאחד מספרי הגר"א (הוא נפטר בשנה שלאחר הדפסת הספר, שנת תקפ"א). לאחר הקדמתו של רבי חיים מופיעה הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים. שתי הקדמות אלה מכילות חומר רב ערך לתולדות הגר"א ומובאים בהן שבחים מופלגים עליו ותיאורים על גדלותו בנגלה ובנסתר.
[6], נט, [3] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים קטנים, בהם קרע עם פגיעה קלה בטקסט באחד מהדפים, ללא חיסרון, וקרע חסר קטן בשולי דף נוסף, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
בעותק שלפנינו מופיעה הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפני הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים, בדומה לשני עותקי הווריאנט שנרשמו במפעל הביבליוגרפיה (רשומה 177999).
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 696.
ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א - סגולתה של המהדורה ראשונה
על קדושתה וסגולתה של מהדורה זו, שנדפסה על-ידי יהודים יראי-שמים, מובאים הסיפורים הבאים:
הגאון רבי שמריה גריינמן סיפר בשם ה"חזון איש": "מעשה שהיה בדיבוק אחד בדור הקודם, שהביאוהו לאחד מן הצדיקים, ונאספו שם כל בני העיירה, ואמר אותו צדיק: בואו ואראכם דבר פלא. נטל אותו צדיק שני ספרים שוים (היה זה ספרא דצניעותא או ספר יצירה), אחד שנדפס בדור שלפניהם ואחד שנדפס באותו דור, עטפם בנייר ונתנם לבעל הדיבוק, באופן שלא היתה אפשרות להכיר מה שבתוך העטיפה. והנה זה פלא, בעל הדיבוק נטל ספר אחד וחבקו וגיפפו, ומהספר השני נרתע באומרו: 'איני יכול לנגוע בו!' לאחר הדברים, גילה אותו צדיק פשר הדבר, כי את הספר שהודפס בדור שלפניהם לא היה הדיבוק יכול לקחתו, מחמת קדושתו, משום שנדפס ע"י מדפיסים יראי שמים, ואילו הספר השני נדפס בבית דפוס שעבדו בו יהודים שנתפסו להשכלה" (מעשה איש, חלק ה', עמ' קכב - בשם רבי שמריהו גריינימן בשם החזון-איש).
סיפור דומה סיפר רבי שמואל דוד הכהן מונק (אב"ד הקהילה החרדית בחיפה), בשם חכם ספרדי ממקובלי ירושלים, שבא לפניו דיבוק והניח עליו ספר ביאור הגר"א על ספרא דצניעותא, על-פי קבלה שהיתה בידו, ולא הועיל כי הספר היה מהדפוס השני. שוב הניח עליו ספר מהדפוס הראשון ונתרפא (זכור לדוד, חלק ב', עמ' קנט). עוד מובא שם בשם הגאון רבי אליעזר גורדון מטלז, שנתנו ביד דיבוק אחד את הספר הנ"ל מדפוס ראשון, נזדעזע ה"דיבוק" וזעק בחרדה: "דער ווילנער! דער ווילנער!" [הווילנאי! הווילנאי!]. אח"כ נתנו לו ספר מדפוס שני ולא נרעש כל כך (זכור לדוד, שם).
תגובת רבי חיים מוולוז'ין לחסידים יושבי "הפלכים הרחוקים"
בהקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא מופיעים ביטויים חריגים בחריפותם כנגד האשמות שהגיעו מחוגי החסידים שב"פלכים הרחוקים", לפיהן הגר"א לא החשיב את האר"י במיוחד, וכן שהוא לא עסק בלימוד הזוהר הקדוש.
רבי חיים מוולוז'ין מגיב לכך בהקדמתו: "אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת... דבת רבים בורים וריקים בפלכים הרחוקים [ככל הנראה, גלילות ווהלין ופודוליה שבאוקראינה] אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם, אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להטיל מום בקדשי שמים... רבינו הגדול נ"ע, באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין בי' האריז"ל לא הוכשר בעיניו ח"ו... מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה"ק לא הוכשר בעיניו ח"ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם, יתפרכון, יתחרשון, ישתתקון, לא תהא כזאת בישראל...".
ספר זה, העוסק בענפי המתמטיקה - טריגונומטריה, הנדסה, אלגברה ועוד, נדפס מעצם כתב ידו של הגר"א, כפי שנכתב בשער: "הספר הזה נמצא בכ"י [בכתב-ידו] ממש והוא מעט הכמות ורב האיכות בחכמה זו...". לצד חיבורו של הגר"א נדפס ביאור מאת העורך רבי שמואל אב"ד לוקניק, שכן "לגודל ועוצם בינתו של הגאון הנ"ל כידוע קיצר במקום שראוי להאריך לערך שכלנו ולא יובנו דבריו רק אחרי שקידה גדולה...".
בראש הספר הקדמה ארוכה מאת העורך רבי שמואל מלוקניק, ואחריה הקדמה ארוכה נוספת מאת רבי יעקב משה מסלונים נכד הגר"א. בהקדמתו של רבי יעקב משה מופיעה התייחסות מפורטת בדבר היחס הראוי כלפי חכמות העולם.
רבי יעקב משה מסלונים אף כתב הסכמה לספר ובה מספר כי בידי רבי שמואל מלוקניק היה "העתק ישן" של החיבור, וכי הוא נתן לו להגיה את החיבור מהמקור בעצם כתב-ידו של הגר"א ("נתתי להמוכ"ז כ"י קדשו ממש להגיה ממנו לאמיתו").
בהסכמת רבי אברהם אבלי מווילנא לספר שלפנינו הוא כותב: "...ראוי ונכון לפרסם חכמת הגאון זללה"ה למען ידעו דורות רבים כי חסידי ישראל הם חכמים אמתיים וחכמתם עמדה להם לעבודת הש"י ב"ה [השם יתברך ברוך הוא]...".
הגהות ארוכות בכתב-יד, עם חישובים הקשורים לנושא הספר. רובן קצוצות.
[7], לא דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים קטנים בדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 862.
ספר דרכי נועם, חיבור נפלא על מאמרי רבה בר בר חנה על פי דרכי פרד"ס, מאת רבי שמואל ב"ר אליעזר מקלווריעא. קניגסברג, דפוס יהאן פרידריך דריסט, [תקכ"ד 1764]. הסכמת הגר"א מווילנא.
מעבר לשער נדפסה הסכמתו של הגר"א, עם הכותרת "הרב המה"ג נ"י [המאור הגדול נרו יאיר] סיני וע"ה [ועוקר הרים] איש האלוקי המפורסם מו"הרר אלי' חסיד מק"ק ווילנא יא"ע [יכוננה אל עליון]". זוהי אחת משתי הסכמות בלבד שנתן הגר"א. ההסכמה נכתבה ביום כ"ה סיון תקכ"ב, ובה מברך את המחבר: "ויפיק רצון מה' להוציאו לאורו, להחיות עם רב ולזכותם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".
בספר זה התפרשו מאמרי רבה בר בר חנה ב"דרך הדרוש", "דרך רמז" ו"דרך הסוד". המחבר כותב בפתיחה לספר כי הגאולה תלויה בלימוד התורה בארבע הדרכים - פשט, רמז, דרש וסוד, ובפרט בלימוד חכמת הקבלה, "כמבואר בזוהר שבזכות למוד ספר הזוהר יפקון מן גלותא... שאין אליהו נתגלה בעולם כי אם בלימוד הארבע דרכים שהם פרד"ס...". בפתיחה זו אף עורך המחבר חישובי קיצין, וכותב בין היתר על שנת תקמ"א כי היא שנת הגאולה: "ואם באנו לחשבון השעות מיומו של הקב"ה תמצא שבשנת תקמ"א וח' חדשים לפ"ק מאלף השישי אנו מצפים לישועה..." (ראה על כך: אריה מורגנשטרן, "חישובי-הקץ בספר 'דרכי נועם'", בתוך ספרו: מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 125-130).
[2], קיז דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים חסרים גדולים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות רבות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר (עם השלמות בצילום). סימני עש קלים. כריכת עור חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 990.
שתי הסכמות יחידות שכתב הגר"א למחברי ספרים
הגר"א מווילנא לא נהג לכתוב הסכמות לספרים. יוצאים מן הכלל שני מחברים שזכו לקבל הסכמה בכתב מאת הגר"א. הראשון הוא רבי אריה ליב עפשטיין, רבה של קניגסברג, והשני הוא רבי שמואל ב"ר אליעזר מקלווריעא; שניהם היו מקורבים לחוגו של הגר"א. רבי אריה ליב עפשטיין קיבל הסכמה על הדפסת ספרו (בהסכמת הגר"א לא נכתב על איזה ספר מדובר). הסכמה זו נדפסה בספר הלכה אחרונה וקונטרס הראיות, קניסברג תקי"ט, ולאחר מכן נדפסה בשנית כלשונה בסידורו אור השנים, קניגסברג תקכ"ה (ראה: וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 991). רבי שמואל מקלווריעא קיבל הסכמה על ספרו דרכי נועם.
מלבד זאת, ידועה הסכמה בעל-פה מאת הגר"א על הספר פרי יצחק, לרבי יצחק אייזיק מפולוצק, שנדפס בהורודנא תקנ"ח. הסכמה זו לא נדפסה בספר פרי יצחק עצמו, אלא על גבי פיסת נייר נפרדת וצורפה לעותקים בודדים בלבד. ההסכמה חתומה על ידי תלמיד הגר"א רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, ובה הוא מעיד כי שאל את הגר"א האם להדפיס את הספר פרי יצחק, והגר"א ענה לו: "ידפיס וידפיס".
שישה דפים בכתב-ידו של המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א.
לפנינו שישה דפים (רצופים) בכתיבה אוטוגרפית של המחבר רבי מנחם מנדל משקלוב, מתוך חיבורו על ספר משנת חסידים לרבי עמנואל חי ריקי, ביסודות חכמת הקבלה. חיבור זה נדפס בספר כתבי הגרמ"מ ז"ל, ירושלים תשס"א, כרך א', על פי כתב-היד שדפים ממנו נמצאים לפנינו (תוכן הדברים בדפים שלפנינו נדפס שם בדפים קפט-רד).
הגאון המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב (נפטר תקפ"ז), מראשוני העולים ב"עליית תלמידי הגר"א" ומייסד הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים. שימש את הגר"א מווילנא בשנותיו האחרונות, קרוב לשנתיים, וקיבל ממנו רבות בנגלה ובנסתר. על תקופה מיוחדת זו בחייו, כותב רמ"מ: "וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כוחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו, ואחזתיו ולא ארפנו, ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי, ובאשר ילין לנתי, ולא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל, ופתח הוא לי מפתח החכמה, ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים...". כמה מחיבוריו של הגר"א נכתבו ונערכו על ידו, כגון הפירוש הידוע על משלי, הפירוש על הגדה של פסח, וההגהות ל"סדר עולם". לאחר פטירת רבו נטל על עצמו את עריכתם והוצאתם של חלק מכתבי-יד קודשו לאור, בהם חלקים מביאור הגר"א על השלחן ערוך.
בשנת תקס"ח עמד בראש הקבוצה הראשונה מתלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. התיישב תחילה בטבריה, ולאחר מכן בצפת. בשנת תקע"ו עלה לירושלים ובה הקים מחדש את הקהילה האשכנזית. לאחר מאמצים מרובים השיג רשיונות בניה מהשלטון הטורקי לצורך שיקום בית הכנסת 'החורבה', וכן הצליח לאסוף כספים כדי לשלם לערבים את החובות הישנים על המקום (רק באלול תרכ"ד נחנך בית הכנסת 'החורבה', לאחר עיכובים רבים ושונים). רבי מנחם מנדל נודע במיוחד בהשגותיו העמוקות והגבוהות בתורת הנסתר, ובימי שבתו בארץ ישראל חיבר חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. חלק מחיבוריו אלה נדפסו בשנת תשס"א תחת השם 'כתבי הגרמ"מ'. בירושלים היה יושב כל שעות היום עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה בפרישות, בקדושה ובטהרה. בערבי שבתות היה יוצא מחוץ לירושלים לעסוק בקבלה בהתבודדות. בכתביו הוא מספר על חזיונות שמימיים ועל סודות התורה שנגלו אליו משמים, ועל נשמת רבו הגר"א שהתגלתה אליו כדי להאיר עיניו בסודות התורה, פעם בכותל המערבי, פעם בקבר רחל ופעם בהר הזיתים. "וזקני ירושלם מספרים על הרמ"מ שאמר: אם יצטרכו לאפר פרה של משה יראה איפה הם, ואמרו עליו שהיה רואה בכל תשעה באב שני עמודים שחורים על הר הבית... ועוד כאלה ספרו לנו זקני הדור מפלאי הגאון הגדול הזה" (רבי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 161 , בשם רבי יעקב משה חרל"פ). היה מתנגד חריף לחסידות עד סוף ימיו.
[6] דף (12 עמודים כתובים בכתב-ידו של רבי מנחם מנדל משקלוב). 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. דהיית דיו במספר מקומות. קרעים בשוליים ובלאי.
נכתב כמכתב בקשה אישי שנמסר לשד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודא, עם מקום ריק למילוי שם הנדיב ע"י השד"ר. "אחרי הברכה... יבושר לו משלש' ערי הק' ירוש' וצפת"ו ויושביה ומיישביה... מתלמידי דבי רב תנא קדוש ה' אור העולם הגאון החסיד אמיתי רבן של כל בה"ג רבינו אליהו ז"ל מווילנא יצ"ו".
החותמים הם הרבנים: "חיים כהן שהי' אב"ד פינסק והגליל" [כיהן כעשרים שנה ברבנות פינסק והיה מקובל גם על החסידים, עלה לצפת בשנת תקפ"ו וכיהן בה ברבנות עד פטירתו בשנת תקצ"א]; "ישראל בעל ס' תקלין חדתין מעה"ק צפת"ו" [רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א]; "נתן נטע בהרב החסיד מוהר"מ מענדל ז"ל מירושלם עה"ק ת"ו" [נקרא רבי נטע הגדול, היה מראשי הקבוצה של העליה הראשונה של תלמידי הגר"א בתקס"ט. אביו רבי מנדל משקלוב עלה שנה קודם והכין את הקרקע לעליה זו. נפטר בירושלים תשרי תר"ז, ועל מצבתו נכתב "הרב חסיד וענו"]; "נתן נטע בהרב אאמ"ו הח' המפו' מו"ה סעדי' זללה"ה מעה"ק ירושת"ו" [צדיק וחסיד, זכה לשמש את הגר"א וקרא לפניו משניות בעל-פה. אביו רבי סעדיה היה ראש ורבן של תלמידי הגר"א שעלו לירושלים. נפטר תר"ט]; "הקטן ארי' ליב בהרב מוהר"ר רבי יוסף זצללה"ה ליאון" [מראשי הישוב האשכנזי בצפת]; "ארי' בא"א מו"ה ירחמיאל זללה"ה נאמן הכו'[לל] דירוש'[לים] ת"ו" [רבי אריה ליב ב"ר ירחמיאל מארקוס מקיידאן (תק"ס-תרל"ז), נאמן כולל הפרושים בירושלים וממייסדי ביהכנ"ס "החורבה"]; "שלמה זלמן במוהר"ז וואלף הכהן" [שד"ר ארץ ישראל, חותנו של רבי יעקב ספיר, נפטר בכלכותא שבהודו בשנת תר"ז].
[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
תשובה ארוכה בעניין קיום שבועה על זמן נישואין. השאלה פותחת: "ראובן ששדך את בת שמעון וקבע זמן לנשואין בקייץ של שנת התקנ"ו ונשבעו החתן הנז' ואבי הכלה הנז' על כל העניין...". בסיום התשובה חתימה מסולסלת: "אברהם גאטינייו ס"ט". אחריה מכתב הסכמה לפסק ההלכה, הפותח: "ראה ראינו את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הרב הכולל הפוסק עליון למעלה נר"ו...". בסופו חתימות מסולסלות: "יוסף ן' יעיש", "חיים חנוך פיפאנו ס"ט".
תשובה זו, עם מכתב ההסכמה, נדפסה בחיבורו של רבי אברהם גאנטינייו, "אלף כסף", שנדפס בתוך הספר "מצרף לכסף" (מאת נכדו רבי בנבנישתי מירקאדו), שאלוניקי תרכ"ז (סימן טו).
רבי אברהם ב"ר בינבינישטי גאטינייו בעל "אלף כסף" (נפטר תקס"ט), מראשי הרבנים בשאלוניקי, לצדו של הרב הכולל - רבי חיים יוסף הכהן ן' ארדוט. לצדם כיהן גם רבי יוסף ב"ר אברהם ן' יעיש (תע"ח בערך-תקס"ח), החתום לפנינו. רבי חיים חנוך פיפאנו (נפטר תקע"ט), החתום לפנינו, אף הוא מחשובי רבני שאלוניקי. כיהן לזמן מה כעוזרו של הרב הכולל. הגיה והוציא לאור את שו"ת אבקת רוכל לרבי יוסף קארו (שאלוניקי תקנ"א). ראה חומר מצורף.
[7] דף (13 עמודים כתובים). 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קטנים במספר דפים עם פגיעה קלה בטקסט. קרע בדף האחרון, עם פגיעה קלה בחתימת רבי אברהם גאטינייו. כריכה חדשה.
תשובה ארוכה בדיני ריבית, כתובה ביד סופר, ובסופה חתימתו של המחבר הרב שמ"ח גאגין. לאחר חתימתו הוספה ארוכה (4 פסקאות), שנועדה להיות משולבת בתוך התשובה (עם ציון על המיקום בו תשתלב ההוספה). שלוש השורות הראשונות של ההוספה נכתבו בכתיבה שונה מכתיבת הסופר, כפי הנראה בכתב-ידו של הרב שמ"ח בעצמו.
התשובה נדפסה בשו"ת ישמח לב, חלק יורה דעה סימן א. ההוספה שמופיעה לפנינו לאחר החתימה שולבה שם במקומה הנכון בתוך התשובה.
רבי שלום משה חי [שמ"ח] גאגין (תקצ"ג-תרמ"ג), שכונה גם הרב המשמ"ח, מגדולי חכמי ירושלים. בנו של "הראשון לציון" רבי חיים אברהם גאגין - הרב אג"ן. מילדותו התגדל על ברכי המקובלים בישיבת "בית אל", שם שימש אביו כראש הישיבה. יצא כשד"ר בשליחות הישיבה לחוץ לארץ. בשובו משליחותו נתמנה לשליח ציבור בישיבת המקובלים, ולאחר פטירת רבי אהרן עזריאל עלה לכהן על כיסא אביו כראש הישיבה. מחבר הספרים "ישמח לב", "שמח לבי", "ישמח משה", "שמח נפש", ועוד.
[8] דף (15 עמודים כתובים). 20.5 ס"מ. נייר כחול. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים קלים. כריכה חדשה.
תשובה ארוכה בדיני ירושה וצוואות, בכתיבה אוטוגרפית של המחבר (עם מחיקות והוספות רבות). בסופה חתימתו המסולסלת (חיתוך הדף עם פגיעה קלה בחתימה): "הצעיר יעקב ן' סהל ס"ט".
למיטב ידיעתנו, התשובה לא נדפסה.
בדף הריק שבראש כתב-היד - רשימת חובות או הוצאות, עם שמות אנשים שונים.
רבי יעקב אבן צהל, מגדולי חכמי ירושלים בראשית המאה ה-19. נזכר בכתבי חבריו - הראשון לציון רבי משה שלמה סוזין, הראשון לציון רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב", ועוד. רוב חיבוריו לא נדפסו, מלבד שתי תשובות בהלכות חלה שנדפסו בסוף פסקי חלה להרשב"א, מהדורת ירושלים תרל"ו.
[10] דף (מתוכם דף אחד ריק; 17 עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים חסרים בכל הדפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקת נייר. כריכה חדשה.
כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם מחיקות והוספות בשוליים.
את התשובה שלפנינו הדפיס רבי יצחק משה אבואלעפיא בספרו "פני יצחק", בטשטוש הפרטים ובשינוי זהות מקום הרבנות עליה נסובה המחלוקת, בעוד למעשה נכתבה התשובה כתגובה למחלוקת שפרצה על רבנותו בדמשק. היה זה בשנת תרנ"ז, כאשר כמה מאנשי קהילת דמשק פעלו להדיח את רבי יצחק אבואלעפיא ממשרתו כרב העיר ומינו במקומו את רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (שנודע לאחר מכן בכינויו "הסבא קדישא"). רבי יצחק אבואלעפיא כתב אז את תשובתו החריפה שלפנינו, בה פוסק שבואו של הרב החדש דינו כהשגת גבול והוא אסור על פי ההלכה. כשנה לאחר מכן הדפיס את התשובה בספרו (פני יצחק חלק ה', אזמיר תרנ"ח, ח"מ, סימן א), כשהוא משנה את הפרטים ומציג את סיפור המקרה כאילו התרחש בקהילה בפרס: "נשאלתי מק"ק טהארן יצ"ו וז"ל שאלה ראובן נתקבל לדיין ומ"ץ בק"ק המאדאן... והוא באמו"ץ אדם גדול בתורה ושמו נודע בשערים בכל ערי ישראל שבמלכות פרס... כמה בני אדם שאינם מהוגנים נהפכו עליו לאויבים...". בסיום התשובה, לאחר חתימתו, נדפסה תוספת שנכתבה לאחר בואו של הרב החדש: "אמר הכותב יא"ה ס"ט לא עברו ימים מועטים אחר ששלחתי הפס"ד הנז"ל והשמועה באה שכבר בא החכם הנז' אצלם ונהג נשיאותו... וסילקו להרב הקדום מרבנותו וקיפחו מחייתו ופרנסתו...". זמן מה לאחר התיישבותו של הרב אלפאנדארי בדמשק הכירו שני הרבנים האחד בגדולתו של השני, והם שיתפו פעולה בכהונת הרבנות (ראה על כך: יצחק בן צבי, חליפת אגרות בין הראש"ל יעקב שאול אלישר לרב הכולל בקושטא רבי משה הלוי, אוצר יהודי ספרד, ספר ו, ירושלים תשכ"ג, עמ' 8-11).
לפנינו חלקה של התשובה בכתב-ידו, שמונה דפים מתוך התשובה המלאה - המכילים בין היתר את סיום התשובה עם חתימתו, ולאחר מכן ההוספה הנ"ל שעליה חתם בשנית. התשובה נדפסה בספר "פני יצחק" מתוך כתב-היד שלפנינו, כפי שניתן לראות ממספרי הקונטרסים של הדפוס שסומנו בכתב היד.
בנוסח שלפנינו קיימות שורות שנמחקו ולא נדפסו לבסוף. במקום אחד נכתבה בתחילה גרסה שונה לפתיחת ההוספה: "אמר הכותב יא"ה לא עברו ימים מועטים... והשמועה באה שהשונאים להרב שלהם הקדום המה וחכמיהם... ושלחו סך עצו"ר והביאו להם חכם אחד מקרית חוצות...".
רבי יצחק אבואלעפיא (תקפ"ד-תר"ע), מחכמי ארץ ישראל וסוריה. בצעירותו למד אצל סבו רבי חיים נסים אבואלעפיא (הרב חנ"א) בטבריה, והפך לאחד מחכמי ודייני העיר. יצא כשד"ר מטעם קהילות טבריה וצפת לארצות הגולה. בשנת תרל"ג התמנה לרב הראשי - החכם באשי - של דמשק, עד שהוחלף על ידי בני הקהילה ברב אלפאנדארי, אך בהמשך חזר לכהן לצדו כאב"ד העיר. היה פוסק נודע ותשובותיו הרבות מופיעות בששת כרכי ספרו "פני יצחק" ובספרי בני דורו.
[8] דף (לא שלם). כמה מן הדפים נכרכו שלא כסדרם. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש קלים. כריכה חדשה.
לפנינו דף בכתיבה אוטוגרפית של ה"סבא קדישא", מתוך תשובה שלא נדפסה.
כפי הנראה, נכתבה תשובה זו כחלק מהפולמוס ההלכתי שהתעורר לאחר שרבי יצחק אבואלעפיא בעל "פני יצחק" פסק להתיר ליהודי להינשא לאשה קראית בתנאים מסוימים. על פסק זה השיג רבי אהרן בכור אלחאדיף, רבה הראשי של טבריה, ורבני ירושלים. בספרו "מפי אהרן" (ירושלים תרס"ז; סימן כא) הדפיס הרב אלחאדיף את תשובתו המתנגדת לפסקו של רבי יצחק אבואלעפיא, כשהוא מצרף אליה אזהרה שיצאה מאת רבי יעקב שאול אלישר ובית הדין בירושלים, שנדרשו אף הם לעניין ואסרו על האיש והאשה המדוברים לבוא בקהל ישראל. הרב אלחאדיף נשא ונתן בעניין זה גם עם ה"סבא קדישא" ותשובתו הארוכה של ה"סבא קדישא" נדפסה מאוחר יותר בספר "גדולי ארץ ישראל" (ירושלים תשל"ה). בסופו של דבר, בעקבות התנגדות הרבנים הנ"ל, חזר בו רבי יצחק אבואלעפיא מפסקו ואסר אף הוא את הנישואין המדוברים (ראה חומר מצורף).
לפנינו קטע לא ידוע של ה"סבא קדישא" העוסק באותה פרשה, שלמיטב ידיעתנו לא נדפס. יתכן וקטע זה הוא הוספה לתשובה הנדפסת, ויתכן שהוא קטע מתשובה אחרת באותו נושא.
הסבא קדישא, הגאון הקדוש והישיש רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (אַלְפַנְדַרִי), נולד בשנת תקע"ג בערך, ונפטר בשנת תר"צ, מגדולי רבני טורקיה. התכתב בצעירותו בהלכה עם הגאון רבי עקיבא איגר (שנפטר בתשרי תקצ"ח). כיהן כרב ראשי בקושטא ובדמשק. בהיותו כבן מאה, עלה לארץ ישראל וכיהן ברבנות צפת. בשנותיו האחרונות עלה להתגורר בירושלים, בה נפטר בזקנה מופלגת, קרוב לגיל 120. בתקופת מגוריו בירושלים המעיט להתערב בנושאים ציבוריים, ועסק בביתו בתורה, בדברי הלכה ובחכמת הנסתר, יחד עם מתי מעט מקדושי עליון "נקיי הדעת שבירושלים", שהיו מבאי ביתו. בשנתו האחרונה הגיע האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקטש לארץ ישראל, במיוחד כדי לבקרו, והמתיקו סוד יחד בענייני קבלה נסתרים [מסופר כי כשנשאל האדמו"ר אודות נסיעתו זו, התבטא ואמר בשם הבעש"ט, כי בכל דור יש גדול אחד שהוא בחינת משיח בן יוסף, והסבא קדישא היה משיח בן יוסף של הדור. ישורון, ל', עמ' תקיד]. מחיבוריו: שו"ת מהרש"א, שו"ת הסבא קדישא, ועוד.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגיעה קלה בטקסט.
כרך בכתב-יד, הכולל דפים בכתיבות שונות, מכמה מחכמי מרוקו. הוא היה ברשותו של הגאון רבי יעקב טולידאנו, מדייני מקנס הנודעים, בעל "קהלת יעקב", ואף נכתב בחלקו על ידו.
בראש כתב-היד מספר דפים עם פיוטים שחיבר רבי יעקב טולידאנו, כפי הנראה בכתב-ידו (כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות). לאחר מכן מופיעים דרושי הספד ומליצות להספדים ("מליצות הנפטרים") - חלק זה נכתב כנראה על ידי החכם הסופר רבי יוסף ב"ר רפאל דוד בירדוגו, שכתב אותו עבור רבי יעקב טולידאנו. בסיום אחד הדרושים חתם את שמו בחתימה מסולסלת: "אני הכותב ע"ה ב"ה יוסף בירדוגו...", ובצדה עיצב חתימה מסולסלת עבור רבי יעקב טולידאנו: "יעקב טולידאנו ישמרהו צורו" (ראה העתקה דומה שהכין עבור רבי יצחק מלכה, ב"מן הגנזים", הוצאת אהבת שלום, כרך יא - תשע"ח, עמ' תו).
המליצות והדרושים שהועתקו חוברו על ידי רבנים שונים מחכמי המערב. בחלקם נזכר על ידי מי חוברו: הרבנים לבית טולידאנו - רבי שלמה טולידאנו, רבי אברהם טולידאנו ורבי מאיר טולידאנו; רבי דוד חסין; רבי שלמה ן' עמאר; רבי יצחק מלכה; רבי דניאל בירדוגו; רבי שלמה בירדוגו; ועוד (חלקם רשומים בברכת החיים).
מלבד זאת כולל הכרך גם חידושים, פסקי הלכה ותשובות הלכתיות, כפי הנראה חוברו חלקם על ידי רבי יעקב טולידאנו עצמו, החתום מספר פעמים בשמו (בשני מקומות מופיעות חתימות מסולסלות עם שמו). בעמודים [64-65] מופיעה אגרת ממנו, אל רבי אברהם בירדוגו.
בהמשך הכרך תשובות מחכמי המערב, בהן גם: "ליקוטי דינים של חשן משפט ממהר"ר חיים טולידאנו זלה"ה בכמהרי"ו ז"ל".
כפי הנראה, חלק מתוכן כתב-יד זה לא נדפס, אך הדבר לא נבדק ביסודיות. חלק מהתוכן הועתק גם בכתבי-יד נוספים מאותה תקופה (ראה "מן הגנזים", שם), ויתכן שנדפס. רוב הפיוטים המופיעים בראש הכרך נדפסו על ידי בנו של רבי יעקב טולידאנו, בתוך ספר הפיוטים "ישמח ישראל בעושיו", שנדפס במקנס תרצ"א, במדור מיוחד לשיריו הנקרא "יגל יעקב".
רבי יעקב ב"ר משה טולידאנו (תרכ"ח-תרפ"ב), מחכמי מרוקו, מחשובי הדיינים במקנס וחבר "בית דין של חמש", לצד רבי יעקב ב"ר יוסף טולידנו, רבי יהושע בירדוגו ורבי אברהם עמאר. מכתביו נדפס הספר "קהלת יעקב" על ידי הרב יוסף משאש (ירושלים תשל"ב). קודם לכן נדפסו פיוטיו במקנס, בתוך הספר "ישמח ישראל בעושיו" (ראה לעיל).
[266] עמ' (רובם כתובים; כ-40 עמודים ריקים). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
דיואן בפורמט גדול (ארוך וצר). כתיבה תימנית עתיקה, ממספר כותבים. ניקוד עליון בחלק מהמקומות.
כולל למעלה מ-150 שירים ופיוטים מסוגים שונים: זפאת (שירים לתהלוכה של שמחת הנישואין) ושירי חתנים מסוגים נוספים; תושיח (שירי אזור); קצת (קצידה); נשוד (רבים מהם לשבת); "שירה" ו"ריקוד"; הלילות; ברכות ושירים לברית מילה; ועוד. כולל שירים רבים מאת גדול חכמי ופייטני תימן רבי שלום שבזי.
[187] דף. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. קרעים ובלאי, עם פגיעה בטקסט בדפים בודדים. סימני עש. מספר דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, פגומה.