מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove ספרי filter ספרי
- book (135) Apply book filter
- חסידות (98) Apply חסידות filter
- chassid (98) Apply chassid filter
- and (37) Apply and filter
- ומכתבים (13) Apply ומכתבים filter
- ישראל (13) Apply ישראל filter
- קהילות (13) Apply קהילות filter
- דפוס (13) Apply דפוס filter
- communiti (13) Apply communiti filter
- jewish (13) Apply jewish filter
- letter (13) Apply letter filter
- ואדמורים (10) Apply ואדמורים filter
- רים (10) Apply רים filter
- רבנים (10) Apply רבנים filter
- על (10) Apply על filter
- והספדים (10) Apply והספדים filter
- ביוגרפיה (10) Apply ביוגרפיה filter
- ואדמו (10) Apply ואדמו filter
- ואדמו"רים (10) Apply ואדמו"רים filter
- biographi (10) Apply biographi filter
- eulog (10) Apply eulog filter
- rabbi (10) Apply rabbi filter
- rebb (10) Apply rebb filter
- ומוסר (7) Apply ומוסר filter
- וספרים (7) Apply וספרים filter
- יסוד (7) Apply יסוד filter
- קבלה (7) Apply קבלה filter
- שונים (7) Apply שונים filter
- classic (7) Apply classic filter
- kabbalah (7) Apply kabbalah filter
- miscellanea (7) Apply miscellanea filter
- mussar (7) Apply mussar filter
• ספר ילקוט הרועים, מכתבי רבנים בעניין מחלוקת צאנז וסדיגורה, ומאמר שבר פושעים, "תשובת חכם אחד ממדינת גאליציען" באותו עניין. אודסה, [תר"ל] 1869.
בספר נאספו מכתביהם החריפים של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז ורבנים נוספים, נגד האדמו"רים רבי דוב בער מליאובה ואחיו רבי אברהם יעקב מסדיגורה - בניו של רבי ישראל מרוז'ין. בעמ' 49-80 "מאמר שבר פושעים", המספר את סיפור המחלוקת, עם שער מיוחד. על השער הראשי נכתב "מאתי רמ"ז", ככל הנראה רבי משה זליקוביץ, אך ייתכן שהוא רק המו"ל ולא המחבר (ראה ח' ליברמן, אהל רח"ל, ג, תשמ"ד, עמ' 402).
• ספר כנסת הגדולה ודב[ר]י חכ[מ]ים, מכתבי האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים" והתומכים בו. [למברג], דפוס J. Rohatin, [תרכ"ט 1869].
בין הרבנים הכותבים והחותמים: רבי חיים אלעזר וואקס, רבי יוסף באב"ד, רבי יוסף שאול נתנזון, רבי יצחק אהרן הלוי סג"ל עטינגא, האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא, האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב, רבי ישראל יהושע מקוטנא. [על המחבר ראה: ג' באדר, מדינה וחכמיה, נו יורק תרצ"ד, עמ' 61. לדעתו הוא נפתלי הירץ גולדשטרן].
• ספר מקל חובלים, שירים היתוליים ביידיש (עם תרגום לעברית), על רבי דוב בער פרידמאן מליאובה, מאת ולוול זברז'ר. פרמישלה, [תרכ"ט] 1869. יידיש ועברית, עמוד מול עמוד.
ולוול זברז'ר (בשמו האמיתי: בנימין וולף ארנקרנץ, 1883-1826), משורר עברי ויידי, אחד מחברי "זמרי ברודי" - אמנים ושחקנים נודדים יהודים מברודי שבאוקראינה. ספרי שירתו הנוספים: "חזון למועד", "מקל נועם", "שפתי ישנה", ועוד.
• ספר שבט לגיו כסילים, מכתבי רבנים להגן על כבוד האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ה"דברי חיים". [למברג, תר"ל 1870].
• "דער סאנזער צדיק - ר' חיים האלברשטאם זצ"ל", מאת יהושע ראקער. וינה, דפוס "אוניאן", תרפ"ז [1927].
"...זיין לעבען... זיין גאונות אין נגלה אין נסתר, ביז די מוראדיגע מחלוקת סאנז און סאדאגורע" [=חייו... גאונותו בנגלה ובנסתר, עד המחלוקת הנוראה של צאנז עם סדיגורה]. הספר נכתב ע"י עורך העתון "אידישע וועלט" (קליבלנד, ארה"ב) ונדפס ע"י הוצאת ספרים מניו-יורק בבית דפוס בווינה.
• רבי דוב מליאובה, חייו פעולותיו ותורתו, מאת הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן. תל אביב, ספרית נצח, תשי"ב [1952].
6 ספרים. גודל ומצב משתנים.
שני קונטרסי הפולמוס של גדולי גאוני גליציה על כשרות ה"מצות מכונה". נדפסו בשנת תרי"ט [1859].
• קונטרס "מודעא לבית ישראל - כולל תשובות מגאוני ורבני הדור לאסור המצות אשר בצקם נערך ע"י מאשינע [מכונה] על [בשביל] חג הפסח; נדפס בפקודת הגאון... רבן של כל בני הגולה... מהור"ר שלמה קלוגר נר"ו מבראדי". ברעסלויא, דפוס הירש זולצבאך, תרי"ט (1859). בקונטרס זה הובאו תשובות הגר"ש קלוגר, הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב (גיסו של ה"שואל ומשיב"), תשובת "הגאון הגדול המפורסם חסיד קדוש יאמר לו מו"ה חיים האלברשטאם אב"ד דק"ק צאנז והגליל", ותשובות נוספות.
כד עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני עש. חתימות וחותמות בעלים. קרעים מחריכת דיו של החתימות. כריכה חדשה.
• קונטרס ביטול מודעה - "קיבוץ תשובות גדולי ישראל... לבטל המערערים... על מעשה המכונה הנקראת מאשינע... על ידה יעריכו מצות לפסח... ומעשה המאשינע יפה וכשירה ונקיה לעשות בה מצות לפסח. נקבצו ובאו גאוני ארץ במכתבם אשר הריצו אל כבוד... מורינו ורבינו הגאון המובהק רשכב"ה מו' יוסף שאול הלוי נאטהנזאהן אב"ד דק"ק לבוב והגליל - להודיע לבני אדם עדיפותה מהותה נקיותה וכשרותה. לבוב, "בהוצאות הגבירים דקהלתינו", תרי"ט 1859.
[30] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני עש. חתימות וחותמות בעלים. כריכה חדשה.
בשנת תרט"ז הומצאה מכונה לאפיית מצות, שעוררה עם הופעתה פולמוס עז בין גדולי הדור, פולמוס שהתפשט בכל אירופה ועורר רעש גדול בשעתו. רבנים רבים, בהם ה"כתב סופר" - התירו, ואף עודדו את האפייה במכונה, כשלטענתם האפייה במכונה אף עדיפה ויש בה הידורים רבים שאינם באפיית "מצות יד". מן הצד השני, רבים מרבני הדור שללו את השימוש ב"מצות מכונה" מסיבות הלכתיות שונות. בראש האוסרים היו הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב והגאון בעל "חידושי הרי"מ" - האדמו"ר הראשון מגור. בזירת המאבק בגליציה נגד "מצות מכונה" עמדו הגאון מבראדי רבי שלמה קלוגר, והאדמו"ר מצאנז הגאון בעל ה"דברי חיים". בשנת תרי"ט הדפיסו האוסרים את הקונטרס "מודעא לבית ישראל", בו יצאו במלחמת מצוה לאסור את המצות שנאפו במכונה. הספר יצא לאור ע"י רבי חיים נתן דמביצר ראב"ד קראקא. מן הצד השני, נדפס באותה השנה בלבוב קונטרס תגובה נגדי, בשם "ביטול מודעה", מאת הגאון מלבוב בעל ה"שואל ומשיב" (גיסו ורעו של רבי מרדכי זאב הנ"ל), הכולל גם מכתבים מרבנים רבים שנשלחו אל ה"שואל ומשיב", המתירים את מצות המכונה, בהם: ה"כתב סופר", רבי ישראל ליפשיץ בעל "תפארת ישראל", בעל ה"ערוך לנר", ועוד.
פריט 341 "מצבם הנוכחי של היהודים" - מחקר על יהדות צפון אפריקה - לונדון, 1675 - תחריט - מהדורה ראשונה
"מצבם הנוכחי של היהודים" הוא מחקר מקיף אודות האוכלוסיה היהודית הברברית (צפון אפריקנית) במאה ה-17, מאת הכומר האנגליקני לנסלוט אדיסון (Lancelot Addison). הספר סוקר את המנהגים, הטקסים ועיקרי דתם של יהודי צפון אפריקה. בסופו פרק העוסק במשנה, בתלמוד ובגמרא. המחבר שירת ככומר של חיל המצב בטנג'יר (צפון מרוקו) במשך שבע שנים, במהלכן התעניין במנהגים ובהליכות של הקהילה היהודית במקום.
בראש הספר, דף קדם-שער עם תחריט נאה - איור של יליד המחזיק כידון בידו, ממנו משתלשל דגלון, עליו מופיע שם הספר: "The Present State of the Jews in Barbary".
[8], 249, [6] עמ'. 18 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. קרע קטן באחד מהדפים, עם פגיעה קלה בטקסט, ללא חסרון. דף התחריט צמוד לכריכה ומנותק מיתר הדפים. רישום בכתב-יד בדף השער. כריכת עור עתיקה, מנותקת בחלקה, עם פגמים וקרעים.
מהדורת מחזור זו היא לפי הידוע ההדפסה הראשונה בהולנד של ספר תפילה עבור היהודים הספרדים שהתיישבו במקום (החלק הראשון של מחזור זה, לשלושת הרגלים, נדפס כחודשיים לפני החלק שלפנינו). ההתיישבות היהודית בהולנד היתה בחיתוליה באותה תקופה. בשעת הדפסת המחזור שלפנינו טרם קמה הקהילה היהודית באמשטרדם.
בקולופון שבעמוד האחרון, החסר בעותק שלפנינו, מופיעה העיר מיינץ (Maguntia) כמקום הדפוס (על פי קולופון זה כונה המחזור "Machzor Maguntia"), אך כפי הנראה מקום הדפוס שובש לצורך הטעיית הצנזורה הנוצרית, והמחזור נדפס באמת בעיר דורדרכט בדפוס P. Verhagen.
מחיקות צנזורה במספר מקומות. רישומים בשער ובדפי המגן.
24, 326-33 דף. חסרים דפים 32-25 ודף אחרון (סך הכל 9 דפים; במקומם נכרכו דפים ריקים). 14 ס"מ. חיתוך דפים צבעוני. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. קרע חסר בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער, משוקם בהדבקת נייר. קרעים חסרים קטנים במספר דפים נוספים. כריכת עור עתיקה, עם עיטורים מוזהבים בשדרה.
Orden de las oraciones de Ros- Ashanah y Kipur, [סדר התפילות לראש השנה וליום כיפור], מתורגם לספרדית בידי רבי יצחק ניטו. לונדון, דפוס Ricardo Reily, ת"ק [1740]. ספרדית.
המתרגם, רבי יצחק ניטו, בנו וממלא מקומו של רבי דוד ניטו בעל "כוזרי שני", רבה הנודע של הקהילה הספרדית בלונדון.
מהדורה זו שמשה כבסיס לתרגומים עתידיים של המחזור לאנגלית.
XVIי, [24], XXVIIי, 578 עמ'.
18 ס"מ בקירוב. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים. כריכה חדשה.
[24] עמ' - לוח שנה בספרדית לשנים תק"א-תקכ"ב (1740/1 - 1761/2), הכולל רשימת מאורעות היסטוריים חשובים, מבריאת העולם ועד לשנת תק"א - כפי הנראה אינם מופיעים בכל העותקים.
ראה עוד: David Katz, The Jews in the History of England 1485-1850, Oxford 1994, pp. 278-280.
העותק של הגאון רבי שלמה הירשל ברלינר אב"ד לונדון - רישום (קצוץ וחסר בחלקו) על גבי דף הבטנה הקדמי: " שייך להגאון כמ[ו"ה] [של]מה אב"ד[?] דק"ק פרענצלוי בן להגאון אב"ד דק"ק --- והמדינה יע"א דברי המעיד הק' --- שרגא פייבל ---". בדף השער, חותמת הקהילה היהודית בלונדון: "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון Jews College London" [ספרייתו של רבי שלמה הירשל, העשירה בספרים וכתבי-יד חשובים, נקנתה מיורשיו, לאחר פטירתו, ע"י המוסד הנ"ל].
הגאון רבי שלמה הירשל ברלינר (תקכ"ב-תר"ג, 1762-1842), הרב הראשי הראשון של בריטניה הגדולה. בנו של רבי צבי הירש אב"ד ברלין ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי בעל "חכם צבי". בצעירותו כיהן כאב"ד פרנצלאו (גרמניה), ובהמשך התמנה על מקום אביו כרב הקהילה האשכנזית בלונדון. בשנת תקס"ב התמנה לרב הראשי הרשמי הראשון של בריטניה הגדולה, תפקיד בו כיהן במשך ארבעים שנה, עד לפטירתו בשנת תר"ג (1842).
[1], קיח; קכה דף. 20.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. נייר דף הבטנה, עם רישום הבעלות בכתב-יד, יבש ושביר, עם קרעים חסרים ופגיעה ברישום. כתמים ובלאי. קונטרסים מנותקים חלקית. מספר דפים מנותקים (בהם דף הבטנה הקדמי ודף השער, עם הרישום והחותמת). כריכה קדמית ושדרה חסרים. פגמים ובלאי בכריכה האחורית.
בכרך הראשון, מול דף השער, תחריט דיוקן של רבי שלמה הירשל ברלינר אב"ד לונדון, עם הכיתוב: "תמונת אדמ"ו החכם הכולל הגאון הגדול מה"ו שלמה בן אדמ"ו הגאון הגדול מה"ו צבי זצ"ל, אב"ד דק"ק אשכנזים בלונדון והמדינה יע"א, שלשלת היחוסי[!] הגאונים מה"ו העשיל וחכם צבי זצ"ל".
דף שער מאויר בראש הכרך השני.
שני כרכים. כרך ראשון: [1], 250 דף. כרך שני: [1], 212 דף. 22.5-23 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים בכרך השני, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרע חסר באחד מהדפים בכרך השני, עם פגיעה בטקסט. בכרך הראשון כריכת עור עתיקה, צדה האחורי מנותק. בכרך השני, כריכת עור עתיקה ובלויה, צדה הקדמי מנותק. פגמים בכריכות (כריכות שונות זו מזו). קרעים בשדרה של הכרך השני.
הכרך הראשון של יום כיפור לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה. בכרך השני של יום כיפור נרשמו במפעל הביבליוגרפיה [1], 199 דף בלבד (כך גם באחד מהעותקים שבספריה הלאומית), ואילו בעותק שלפנינו ישנם [1], 212 דף.
יחד עם כרכים אלו נדפסו באותה שנה מחזורים לראש השנה ולשלושה רגלים.
בסוף ההגדה תרגום ליידיש של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא".
מול דף השער תחריט: "תמונת אדמ"ו החכם הכולל הגאון הגדול מה"ו שלמה [הירשל] בן אדמ"ו הגאון הגדול מה"ו צבי זצ"ל, אב"ד דק"ק אשכנזים בלונדון והמדינה יע"א".
[1], 26 דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים (במספר דפים כתמים רבים וקשים). קרעים קטנים בשולי מספר דפים. קרעים בשולי דף התחריט, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור חדשה.
דף התחריט נדיר (נרשם במפעל הביבליוגרפיה על פי עותק מאוסף פלורסהיים).
יערי 360; אוצר ההגדות 516.
כתיבת יד סופר, על נייר מכתבים רשמי, עם חתימת ידו של מונטיפיורי.
במכתבו כותב משה מונטיפיורי להרב אדלר (תרגום מאנגלית): " אני מודה לך מאד על טרחתך בעניין הביארה [ערבית: "בית באר"; פרדס] ביפו; זו חלקת אדמה יפהפייה ואין לי ספק שביום מן הימים הקרובים, מיד כאשר תונח מסילת רכבת באותה שכונה, היא תהפוך לבעלת ערך רב".
המכתב מתייחס לפרדס שרכש מונטיפיורי ביפו בשנת 1855. הפרדס, המכונה "פרדס מונטיפיורי" או "גן מונטיפיורי" - ובמכתב שלפנינו מכונה "גן יפו" (Jaffa garden) ו"ביארא" (Biara) על דרך הערבית - נחשב לפרדס היהודי הראשון שניטע על אדמת ארץ ישראל.
לאורך השנים ידע הפרדס עליות ומורדות, נקלע לקשיים שונים ומנהליו הוחלפו. רבים מעמיתיו של מונטיפיורי, ובהם רבי נתן מרקוס אדלר, ניסו להביא למכירת הפרדס או להחכרתו מנימוקים כלכליים, אולם מונטיפיורי התעקש להוסיף ולקיים את הפרדס, שנשא עבורו חשיבות שמעבר לשיקולים כלכליים, עד ליום מותו. מסילת רכבת אכן הונחה בקרבת מקום שנים ספורות לאחר כתיבת המכתב (קו יפו-ירושלים שנחנך רשמית ב-1892), ומחיר הקרקע אכן האמיר, אך הפרדס עצמו לא האריך ימים.
לאורך עשרות שנים התקיימו קשרי ידידות בין מונטיפיורי, שעמד בראש עדת הספרדים בלונדון, ובין רבי נתן מרקוס אדלר (תקס"ג-תר"נ, 1803-1890), רבה הראשי של האימפריה הבריטית. מערכת היחסים הלבבית ביניהם, שלוותה בהתכתבות ענפה, הובילה לשיתוף פעולה בפרויקטים קהילתיים מגוונים, ובהם איסוף כספי תרומה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. אדלר, שמתוקף תפקידו כרב ראשי עמד בראש איגוד בתי הכנסת ק"ק כנסת ישראל (Synagogue United), ארגון שאיגד את כל הקהילות האורתודוקסיות בבריטניה, דאג לרכז את התרומות שהתקבלו בבתי-הכנסת ולשלוח אותן לארץ ישראל באמצעות נציגיו של מונטיפיורי.
[1] דף מקופל (4 עמודים כתובים). 19.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קרע חסר גדול בחלקו התחתון של הדף, ללא פגיעה בטקסט; קרעים זעירים בשוליים.
• מכתב מרבני סאפי שבמרוקו, אל משה מונטיפיורי, בעניין התערבותו בפרשת עלילת הדם בעיר. סאפי, כסליו [תרכ"ד 1863].
על המכתב חתומים שני רבני סאפי: רבי סעדיה ן' רבוח, ורבי יהודה ן' מוייאל.
הרבנים כותבים למונטיפיורי כי שמעו שכבר החל לפעול לטובתם, אך שניים מהיהודים הנאשמים בפרשה הוצאו להורג בטרם שמע על הפרשה. הם כותבים לו כי הם יודעים שבזכות התערבותו נצלו שני יהודים נוספים שעמדו בפני גורל דומה ("ותהלות לאל... שה' עזרו ודבריו עשו רושם להציל השנים האחרים ממות שעדיין הם בבית הסוהר אסורים בכבלי ברזל..."), ומתארים את גורלם הרע של היהודים ברחבי מרוקו, החווים התעמרות והתעללות מצדם של המקומיים ("באופן כללות הדברים הוא שכל מגמתם של זאת האומה להתעולל עלילות ברשע כדי לנקום נקם..."). הרבנים מוסיפים ומפצירים במונטיפיורי שימשיך לפעול לטובתם.
• מכתב מאת ראשי הקהילה היהודית בקוצ'ין, אל משה מונטיפיורי. קוצ'ין (הודו), תרכ"ד [1864].
המכתב נכתב על ידי רבי דוד שם טוב חליגואה, ממנהיגי יהודי קוצ'ין, והוא חתום עליו יחד עם עוד שלושה ממנהיגי הקהילה: רבי יצחק יהודה מזרחי, רבי שמואל רחבי, ורבי "דוד יוסף..." (החתימה לא פוענחה לגמרי).
מנהיגי קוצ'ין משבחים את מונטיפיורי על פועלו הרב לטובת עם ישראל, ומדגישים במיוחד את פעילותו באותה שנה במרוקו: "...ועתה בימי זקנתו ושיבתו... עבר לארץ מרחקים... לעבור בנבכי ים ולהתגורר במדבר הרים... לעיר מראקא... למען אחיו האביונים... שעינו אותם בכבלי ברזל ודנו אותם להריגה על לא חמס בכפם... וה' ב"ה נתן חנו בעיני הסולטאן מראקא... וחפץ ה' בידו הצליח נשא חן בעיני הסולטאן... וניצולו אחיו הלקוחים למות... ולא עוד אלא היטיב להם ביתר שאת... כיתר יושבי הארץ בשווי הזכיות להם ולבניהם אחריהם...".
בשנים תרכ"ג-תרכ"ד (1863-1864), כשנתיים לאחר כיבוש מרוקו על ידי הספרדים, סבלה הקהילה היהודית במרוקו מרדיפות והשפלות קשות, והיתה נתונה לסכנת שמד וכליון. מאורעות אלה הביאו להתערבותו של משה מונטיפיורי, בפעילות שהיתה לאחת מהגדולות והחשובות שבמפעליו. הוא הטיל את כל כובד משקלו לטובתם של יהודי מרוקו, והביא להטיית הכף לטובתם, כאשר גרם לסולטן מרוקו ולממשלת ספרד להתחייב להגן על יהודי מרוקו ולתת להם שוויון זכויות. כבר באותם ימים נדפסו שני ספרים המתעדים את פועלו של מונטיפיורי במרוקו, האחד ספר "שם עולם", מאת אשר אמשעיעוויץ (וורשא תרכ"ד), וספר "נוה תהלה" מאת יוסף כהן צדק מלבוב (לבוב תרכ"ד).
במרכז המאורעות עמדה עלילת הדם בעיר סאפי. פקיד ספרדי, ששימש כגובה המכס בעיר מטעם ממשלת ספרד, חלה ומת תוך מספר ימים. נער יהודי, שעבד בביתו כמשרת, נאסר כשהוא מואשם בהרעלתו. בעלילה זו הואשמו עוד שלושה יהודים ושלוש נשים שנטען כי סייעו בהרעלה. לאחר עינויים קשים אולץ הנער להודות בפשע, ונהרג באכזריות. בהמשך עונו יהודים נוספים, והוצא להורג יהודי נוסף. גם על ראשיהם של היהודים הנוספים שנאסרו בפרשה ריחפה סכנת מוות. כל זאת נעשה באישורו של סולטן מרוקו, שהיה נתון למרותה של ממשלת ספרד. הדבר עורר סערה בקרב יהודי אירופה, ומונטיפיורי, שהיה אז בן 79, החל לפעול נמרצות לטובת הנאשמים בעלילה. בנוסף על פעילותו האינטנסיבית דרך הערוצים הדיפלומטיים, החליט מונטיפיורי לנסוע בעצמו לספרד, שם נפגש עם מלכת ספרד ובעלה, ועם שרי ממשלה, וקיבל את הבטחתם להגן על היהודים. משם נסע למרוקו, פגש את השגריר הספרדי במקום ומסר לו את כתבי ההגנה שקיבל בספרד, ובעקבות כך שוחררו כל האסירים היהודים. לאחר מכן נפגש עם סולטן מרוקו והביא לכך שהלה יחתום על ביטול גזירת הקלון שהיתה מוטלת על היהודים, שחייבה אותם ללכת יחפים, וכן יוציא פקודה שלא להפלות את היהודים לרעה ולהעניק להם זכויות שוות. גם לאחר חזרתו לאנגליה, דאג מונטיפיורי לוודא שהישגיו לטובת היהודים במרוקו נשמרים, והריץ מכתבים לאנשי שלטון שונים כשנודע לו על מקומות בהם עדיין התנכלו ליהודים ולא קיימו את שוויון הזכויות שהשיג עבורם.
על פרשה זו, ראו בהרחבה: מאיר בניהו, מפעלות משה מונטיפיורי להגנת יהודי מארוקו, אסופות טו, עמ' קפט ואילך; אליעזר בשן, משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו - על פי תעודות חדשות מן השנים 1845-1885, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשס"ט 2008.
המכתבים שלפנינו לא פורסמו במאמרו של בניהו ובספרו של בשן.
שני מכתבים. 23-26 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. מעט כתמים. סימני קיפול ובלאי.
"כרוז שהוכרז בפקודת השררה יר"ה", על ידי הפקיד הראשי ("הערר אקטאריוס"), בבית הכנסת היהודי בליל שבת פרשת ואתחנן תקנ"ז (4 באוגוסט 1797), ובו שתי הוראות מטעם ראש העיר ("בורגערמייסטר"). ההוראה הראשונה דורשת מכל היהודים השוהים בעיר, כולל המקומיים והזרים, שלא להזניח את חובותיהם, להיטיב את דרכיהם המוסריות ולשמור על התקנות הנוגעות לעריכת מסיבות, אשר הפרתן עלולה לגרור מאסר.
ההוראה השנייה מזכירה את מצבה החמור של העיר לאחר המצור שהוטל שנה קודם לכן על ידי הצרפתים, וכן שריפה קשה שבה ניזוקה העיר קשות, בפרט באזור היהודי של העיר. בעקבות כך, איבדו משפחות רבות את רכושן ונוצר מחסור גדול בעיר. על כן ניתנת הוראה להגביל משמעותית את צריכת המותרות, כדוגמת מלבושים מפוארים שלובשות נשות ובנות היהודים (לבוש יוקרתי בתקופה של מחסור נחשב אז כדבר שנוגד את ערכי המוסר).
בכרוז מוזכרים מספר פעמים "בנאים יהודים" שעובדים בעיר, אשר ההוראות מתייחסות גם אליהם.
לא ידוע באיזו עיר פורסם הצו, אך אזכור המצור הצרפתי והשריפה שפגעה באזור היהודי, מתאימים לידוע לנו על העיר פרנקפורט דמיין באותה תקופה. ידוע כי העיר הופצצה בשנת 1796 על ידי הצבא הצרפתי, ונהרסו בה מאה וארבעים בתים ברחובות היהודים (ראה The Jewish Encyclopedia, Vol. V, p. 488). כמו כן, בשנת 1796, קיבלו היהודים אישור לחיות בין נוצרים, וייתכן שמצב זה הוביל להכרזה על ההוראות שלפנינו.
[1] דף. 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים בשוליים. סימני קיפול. חותמות בגב הדף (ביניהן חותמת ההיסטוריון והאספן לייזר ראן).
ספר תהלים נאה, בפורמט קטן. כל עמוד מוקף מסגרת. הטקסט נדפס ללא ניקוד.
בשלושת הדפים האחרונים נדפסו רשימת "קרי וכתיב", ורשימה עם תיקון טעויות.
272 עמ'. 10 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוזהבים, מנותקת בחלקה. בלאי ופגמים בכריכה.
באותה השנה נדפסה באביניון מהדורה נוספת, בפורמט גדול יותר.
בעיר אביניון נדפסו במאה ה-18 וה-19 ספרים עבריים בודדים בלבד.