מכירה פומבית 050 חלק ב' מכירת חב"ד מיוחדת לרגל חג הגאולה י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות – יום בו יצא האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי ממאסרו ברוסיה הצארית
ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, הפטרות, מגילות, אגרות, ליקוטים שונים ושו"ת בהלכה, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו 1842-1866]. סט שלם – ארבעת החלקים. מהדורה ראשונה.
ספריו של ר' אהרן מסטראשעלע לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים. בסט שלפנינו נכרך שתי פעמים קונטרס שאלות ותשובות בן יח דף, שלא נרשם ביבליוגרפית - בסוף חלק ב (לקוטים ושו"ת) ובסוף חלק ד (דברים).
הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר אדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו. ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד-נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בין ר' אהרן לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. אדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין אדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של אדמו"ר הזקן – פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של אדמו"ר הזקן ור' משה ווילענקער. בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון, ספר "שערי היחוד והאמונה" - ביאור על חלק "שער היחוד והאמונה" שבספר התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה" - ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת אדמו"ר האמצעי. לאחר הסתלקותו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים. • כרך א (בראשית-ויקרא, מועדים ומגילות – לבוב, תר"ב): [2], צג, [1]; עו; נו דף. • (ליקוטים ושו"ת – לבוב, תר"ב): [1], לה, [2], מה-קו; יח דף (קונטרס שו"ת). • כרך ג (במדבר – וורשא, תרכ"ו): [2], עו דף. • כרך ד (דברים – וורשא, תרכ"ו): [3], ב-סב; יח, [2] דף (לוח הטעות); יח דף (קונטרס שו"ת). 22.5-24 ס"מ. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים, קמטים ובלאי. פגמים וקרעים קלים (קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט בשער ובכמה דפים נוספים בחלק ב). חותמת. כריכות חדשות.
שני חיבורים מאת גדולי חסידי אדמו"רי חב"ד הראשונים, ר' הלל פאריטשער ור' אייזיק הומלער:
• ספר פלח הרמון, מאמרי חסידות על חומש בראשית ועל חנוכה, בדרך חסידות חב"ד, מאת המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (ר' הלל פאריטשער; תקנ"ה-תרכ"ד). ווילנא, דפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ ומ"מ שריפטזעטצער, [תרמ"ז] 1887. מהדורה ראשונה. עם הסכמות שבעה מנכדי האדמו"ר ה"צמח צדק": בני המהר"ש מליובאוויטש – הרז"א ור' מנחם מענדל; בני המהרי"ל מקאפוסט – ה"מגן אבות" ורבי שמריה נח מבאברויסק; בני הרחש"ז מליאדי - המהרי"ד מליאדי וגיסו רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין; רבי מרדכי (בן ר' ברוך שלום) שניאורסון. כמו כן, בספר הסכמות כמה מחשובי רבני רוסיה, בהם הסכמת רבי אברהם דוד לאוואט, זקנו של הרבי מליובאוויטש. חותמות "בית הכנסת סוחרים-חסידים, פעטרבורג".
VIII עמ', [1], ב-קמ דף. 26 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. כריכה חדשה.
• ספר חנה אריאל - אמרות טהורות, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. כולל ד' אמרות טהורות – מאמר השבת, מאמר הבדלה, מאמר הברכות ומאמר כללות התורה (וכן ליקוטים ודרושים שונים, ובהם ביאור ארוך לפרק ל"ג שבתניא, שאלות ותשובות, אגרות קודש, ועוד). בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד קאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי").
[2], ב-עט; [1], ב-ה דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה חדשה.
הרה"ג הרה"ח המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש בעל "בת עין", ותלמידו בחסידות של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן נזדמן לו לפגוש בחסיד אדמו"ר הזקן ר' זלמן זעזמיר, שביאר לו את תורת רבו בעל התניא "והריחו ביראת השם ואהבתו ע"פ דרך חסידות חב"ד".
מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נעשה חסידו של אדמו"ר ה"צמח צדק". היה נוסע אליו פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות, "והיה שותה בצמא דברי קדשו". בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק.
בהוראת אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", ר' הלל היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון, "לקבץ גשמיות ולזרוע רוחניות". בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שהיו איכרים ועסקו בעבודת אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. ר' הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. עסק רבות גם בצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור החזקת מטבחים כשרים לחיילים יהודים בצבא הצאר.
במשך הזמן החל לנהוג בגינוני אדמו"רות ורבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. ידידו ר' אייזיק הומלער התבטא פעם אודותיו: היה איכר ונעשה רופא. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואט (זקנו של הרבי מליובאוויטש) כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני".
לאחר פטירתו נדפס ספרו "פלח הרמון", הכולל מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו. נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".
הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו.
בחיבוריו "חנה אריאל" על התורה ומועדים, ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו כולם לאחר פטירתו, סלל דרך חדשה בהבנת תורת הקבלה ותורת חסידות חב"ד. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, ובה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. נוסף על משרת הרבנות עמד גם בראש כולל אברכים בעירו.
לאחר פטירת רבו האדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה. בשנותיו האחרונות נהג אמנם בגינוני אדמו"רות. כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק"); "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק..." (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).
מהדורות ראשונות של שניים מספרי הגאון החסיד רבי אברהם דוד לאוואט אב"ד ניקולייב (זקנו של רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש):
• ספר קב נקי, על סדרי גטין והלכות גטין. ווארשא, דפוס נתן שריפטגיסער, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה. שני חלקים. שני שערים לחלק א'; שער נפרד לחלק ב'. בירור הלכות סדר כתיבת גט ומסירתו, ואופן כתיבת שמות, ובפרט שמות המצויים בימינו, שכתיבתם משתנה ממקום למקום, בהתאם לשפת הדיבור, ההגייה והסגנון. הספר נועד בעיקר לרבנים, פוסקים ועורכי גיטין, והוא מהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גיטין עד לימינו. בהקדמתו מסביר המחבר את טעם קריאת הספר בשם "קב נקי", מפני שמנינו עולה בגימטרייה לשמו "אברהם דוד" – רס"ב (262); ומנין "גטין" עולה בגימטריה לשם אביו "יהודה ליב" = ע"ב (72). בספר מופיעה הסכמת רבי ברוך שלום שניאורסון, בנו בכורו של בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, [שלימים צאצאיו נישאו עם צאצאי המחבר הרב לאוואט – רבי לוי יצחק שניאורסון והרבנית חנה בת ר' מאיר שלמה ינובסקי, הוריו של הרבי מליובאוויטש].
חלק ראשון: [4], ד-כו, [1], כז-נט דף; חלק שני: [1], ב-לט דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי. כריכה חדשה.
• ספר בית אהרן והוספת, מראי מקומות לתלמוד, ספרות חז"ל, ספרי קבלה וחסידות חב"ד, לפי סדר פסוקי התנ"ך. ווילנא, דפוס יהודה ליב מ"ץ, תרמ"א 1880. מהדורה יחידה. עם הסכמת האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, הכותב: "מלבד מעלת עצם הספר מהראוי ונכון לאוהבי תורה לקנות ספר זה לחזק ידי העוסקים בתקון אזנים לקופה ולראיה באתי על החתום יום ה' י"א מנחם אב תרל"ט לפ"ק, נאם שמואל". מתחת להסכמה, חותמת הדיו וחתימת יד קדשו של המחבר הרב לאוואט: "נאו' אברהם דוד לאוואוט מו"ץ דק' ניקאלאייעב". בדפי הספר שלוש הגהות קצרות בכתב-יד, חתומות בראשי-תיבות: מא"ה.
[3], ב-קפ דף. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי. התכהות הנייר. קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט בדפים אחרונים. כריכה חדשה.
המחבר, הגה"ח רבי אברהם דוד לאוואט (לבוט) אב"ד ניקולייב (תקע"ה-תר"נ), זקנו מצד אמו של הרבי מליובאוויטש (אמו הרבנית חנה, בת ר' מאיר שלמה, בן הרבנית בילא רבקה, בת המחבר אברהם דוד לאוואט). "הצטיין בשכלו החד, כשרונותיו הנעלים וידיעתו הרחבה בים התלמוד. גם בצדקתו וטוב לבו קנה לו מעריצים רבים אשר רחשו לו אהבה רבה כל ימיו" ("ראשי פרקים מתולדות המחבר" במהדורת "קב נקי" תשי"א). היה מחסידי האדמו"ר ה"צמח צדק" ובנו האדמו"ר המהר"ש, ומחשובי רבני חב"ד ברוסיה. היה מקורב לשניים מגדולי חסידי האדמו"ר האמצעי וה"צמח צדק" – רבי הלל מפאריטש ורבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין. כיהן בתחילה כרב המושבה רומנובקה, ועמד בראש כולל לאברכים שייסד ה"צמח צדק" במקום. בהמשך נתמנה לרב העיר ניקולייב, ובארבעים מושבות הסמוכות לה, וכיהן בתפקיד זה במשך כארבעים שנים, עד יומו האחרון. "הודות להשפעתו הטובה נעשה כל הגליל דפלח חרסון למקום תורה ומצוה" (שם). חיבר מספר חיבורים חשובים, אך התפרסם במיוחד בשניים מהם: ספר "קב נקי" על הלכות גיטין, כתיבת גטין ואופן כתיבת שמות בגטין (חיבור יסודי המהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גטין עד לימינו); וסידור "תורה אור" – סידור האדמו"ר הזקן מוגה ומדויק, אליו צירף המחבר את חיבוריו "שערי תפלה" (מקורות לנוסחאותיו ופסקיו של האדמו"ר הזקן) ו"שער הכולל" (הלכות ומנהגי התפילה).
שלושה מכתבים ומסמכים מארכיון משפחת ניימרק (מרבני חב"ד ברוסיה):
• דף בכתב-יד הגאון רבי ישראל יעקב ניימרק אב"ד נובגורד-סברסק (אחיו הבכור של הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימרק אב"ד סטרדוב). [נובגורד-סברסק, תרכ"ה 1864]. כתב קבלה והתחייבות: "ח"י [חתימת ידי] דלמטה תעיד עלי כמאה עדים, איך שקבלתי עלי מרצון נפשי הטוב בדיבור מפורש באו"ש [אלה ושבועה] חמורה... איך שאסור לי לשתות שום משקה ממינים המשכרים הן ממיני יו"ש והן ממיני דבש והן ממיני יין גפן והן פארטער, זולת כוס קידוש והבדלה בשבתות ויו"ט, וד' כוסות... הן רב או מעט בשום מקום ובשום זמן... ולראי' באתי עה"ח יום ועש"ק כ"ו מרחשון הכתר [=תרכ"ה 1864] ישראל יעקב ברמ"ד [משה דוב] ז"ל ניימארק". [כפי הנראה, כתב התחייבות זה נכתב בשל תפקידו של הרב ניימרק כשוחט ובודק, על פי תקנה קדומה שהשוחטים יקבלו על עצמם להימנע לחלוטין משתיית שיכר בימות החול. ראה נוסח תקנת המגיד ממזריטש אצל מונדשיין, מגדל עוז, עמ' תסז; ראה עוד: ר' יאשע שו"ב, מנחת יוסף, הלכות שחיטה, סימן א, ס"ק קטו; שמלה חדשה, סימן א, סעיף לו].
• מכתב שו"ת (2 עמודים בכתב-יד) אל הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימרק אב"ד סטרדוב, מאת רבי אורי אריה ליב כץ מו"ץ בעיירה פאהאר הסמוכה (מחוז צ'רניגוב). [זלינקה?], יום א' ראש חודש תמוז תרנ"ב [1892]. שאלה בענין שינוי מקום ארון הקודש מצד מזרח לצד דרום: "...נשאלתי בביהמ"ד שמקום הארון לצד מזרח כנהוג בכל המקומות, וכעת רוצים לבנות עוד בנין לביהמ"ד בכותל המערבי, ורוצים להעמיד הארון לצד דרום... והמורה דכאן לא אמר בזה כלום, גם אביו שבזיביקאוו לא רצה לומר בזה, אך איש אחד... שהוא למדן כדרך המתנגדים הביא הלאנדקארט [מפת המדינה] והראה להם שמחוז צערניגעב עומד כנגד ירושלים, היינו דרום שלנו... אם האמת הוא כך נעלם ממני כי אני לא ראיתיו את הלאנדקארט, אך בחלקלקות לשונו וגם מחזיקים אותו ללמדן מופלג קרוב שישמעו לדבריו, ובראותי זאת נבהלתי...". בשולי המכתב נרשמה הכתובת (ברוסית) למשלוח מענה בעיירה זלינקה (Zlynka) הסמוכה.
• שטר מכירת חמץ (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יעקב ניימרק אב"ד פרען (נכד הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימארק אב"ד סטראדוב). פערן, י"ד ניסן תרע"ב [1912].
3 דף. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד בינוני-טוב.
הגאון החסיד רבי חיים משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מגדולי רבני חב"ד ומחשובי חסידי אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. כיהן ברבנות כמה עיירות חב"דיות: הורקי (תרי"ז-תרכ"ז), סטרדוב (תרכ"ז-תרמ"ו), ויטבסק (תרמ"ו-תרמ"ח) ונעוויל (תרמ"ח-תרנ"ג). הגאון רבי אלעזר משה הורוביץ אב"ד פינסק העיד עליו שיש לו "לב נבון ושכל ישר לאמיתתה של תורה...". בן ה"צמח צדק", האדמו"ר המהרי"ל מקאפוסט כתב אודותיו שהנו "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות]". רבי משולם זלמן עסק רבות בסיוע לבחורי ישראל להינצל מגזירת הגיוס לצבא הרוסי. עקב הלשנה, הוא נחקר והוחזק במעצר כשנתיים וחצי, יחד עם שמונים איש מיהודי סטרדוב, מחורף תרמ"א עד תשרי תרמ"ד [פרשת ההלשנה, ימי שבתו במאסר, וזיכויו המפתיע במשפט, תוארו בצורה ספרותית על ידי הסופר ד"ר פישל שניאורסון, בספרו "כוחה של סנגוריה"; תל-אביב תשכ"ז]. אחיו הבכור של רבי משולם זלמן, הגאון רבי ישראל יעקב ניימרק, כיהן כאב"ד נובגורד-סברסק, ואחיו הצעיר רבי אהרן כיהן כאב"ד חוטימסק. נכדו, הרב אברהם יעקב ניימרק אב"ד פרען שבליטא, עלה לארץ בשנת תרפ"ד, וכיהן כאב בית-דין ורב בתל-אביב. הוציא לאור את סדרת הספרים "אשל אברהם" על התלמוד.
מכתב שו"ת ארוך (8 עמודים) בכתב-ידו ובחתימתו של הגאון רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב (שיל"א). ווהראן (אוראן; אלג'יריה), יום ג', כ"א חשון [תרמ"ח 1887].
מכתב שו"ת – "על דבר האשה תאמו בת יעקב שקרון, שנפלה בפח מוקשי הקידושין לשנים, ואח"כ הלכה ונישאת לאיש אחר, ועתה חזרה מהמעשה הרע אשר עשתה, ונפשה לשאול הגיעה, מה יהיה בדינה, אם צריכה גט מכולם להתירה לשוק או לא, יען כי קידושין הראשונים לא הי' קדושין גמורין כדין תורה. ומעשה שהיה כך היה...". בתשובתו מפלפל ודן הרב אליעזרוב באריכות ובבקיאות וחריפות מפליאה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, ופוסק בסוף: "המורם מכל הנאמר, כי האשה תאמו בת יעקב הנ"ל צריכה גט להתירה לשוק, מהמקדש הראשון, והשני, ומהשלישי שנישאת אליו, ואין להתירה בלאו הכי אפילו במקום עיגון, ואסורה לשלשתן עולמים – הנראה לענ"ד כתבתי, שלמה ליב מעיה"ק חברון תובב"א".
מעניין לציין, כי המכתב שלפנינו נשלח מהעיר ווהראן שבאלג'יריה, בשנת תרמ"ח, בעת שליחותו הראשונה של הרב אליעזרוב בחו"ל כשד"ר היישוב היהודי בחברון, בהיותו בגיל 24 שנים בלבד. על שליחות זו ידוע מעט מאוד [בספר "תולדות חב"ד בארץ הקודש" (פרק כ"ג), כותב כי מקובל ששליחותו הראשונה היתה חמש שנים לאחר מכן, בשנת תרנ"ב; אמנם ממשיך לדון ולהוכיח כי היתה נסיעה מוקדמת יותר לחו"ל, בשנת תרמ"ח, אך אינו מפרט איפה היתה שליחות זו]. בפתח מכתבו שלפנינו, הרב אליעזרוב מספר על נסיעה זו: "...ובפרט כאשר אני גולה ומטולטל, בטילטולי דגברי אגב מטלטלי, איש נודד ממקומו, ושמעתתא בעי צלותא...".
המכתב נדפס בספרו שו"ת "שאילת שלמה" (ירושלים, תשס"ב), סימן נה, בשינויי נוסח.
הרה"ג הרה"ח ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב – הרב שיל"א (תרכ"ג-תשי"ב), רבה ומנהיגה של קהילת חב"ד והאשכנזים בחברון ושליח לקהילת יהודי בוכרה-סמרקנד. מייסד ישיבות "מגן אבות" ו"תורת אמת" בחברון. אביו הרב אליעזר שמעון קזרנובסקי היה נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי. בשנת תרל"ג, בהיותו בן עשר שנים, עלה עם הוריו לארץ ישראל והשתקעו בחברון, שם קיבל תורה מפי רבני העיר – רבי שמעון מנשה חייקין ורבי אליהו מני. נסע פעמים רבות לערי צפון אפריקה ולאוזבקיסטן כשד"ר מטעם הקהילה הספרדית בחברון, ובשנת תרנ"ז נתמנה לרב הראשי של יהודי בוכרה-סמרקנד והגלילות. בסמרקנד שינה את שם משפחתו לאליעזרוב (על שם אביו אליעזר). בשנת תרס"ג התמנה לרב עדת האשכנזים בעיר חברון, ולאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב בירושלים, עד פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בספר "שאילת שלמה".
[4] דף (8 עמודים בכתב-יד). 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי (בעיקר בעמוד האחרון). קרעים קטנים בשוליים מחוזקים בנייר דבק.
ארבעה מכתבים בפלפול ובהלכה, שנשלחו אל הגאון רבי חיים ברלין (בתקופת כהונתו כאב"ד יעליסאוועטגראד ובתקופת מגוריו ירושלים), מאת חשובי רבני חב"ד ברוסיה בתקופת אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. חרסון, רומַנובקה, יקטרינוסלב וליובאוויטש, תרס"ב-תרע"ב [1902-1912].
1. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון, בענין התרת עגונה. חרסון, י"ח שבט תרס"ב [1902]. בראש המכתב חותמתו: "גרשון דובער בהרה"ג ש' זלמן ז"ל פינסקר – חופ"ק חערסאן" - הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון (תר"ה-לאחר תרע"ב), בן הגאון החסיד רבי שלמה זלמן פינסקר אב"ד קרייצבורג, ליובאוויטש וחרסון (מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" ואדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש), וחתן הגאון רבי יעקב אליהו ריבלין ראב"ד ריגא. בשנת תרל"ו התמנה לכהן כאב"ד בברעזנאוואטע (פלך חרסון), ובשנת תרמ"ו עלה לכהן על מקום אביו ברבנות העיר הגדולה חרסון.
2. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי שיימאן (שלמה) איטקין אב"ד רומַנובקה. רומַנובקה, תרס"ג [1903]. בראש הדף חותמתו: "שיימן בהרב איטקין מו"צ דק' ראמאנאווקא" - במכתב מבקש הרב איטקין את חוות דעתו של הרב ברלין בענין מכונה לשאיבת מי הבאר אל המקווה [בפתח מכתבו מזכיר הרב איטקין תשובה שקיבל מהרב ברלין שבוע ימים קודם לכן; ראה שו"ת זה בעניני מקוואות בספר "נשמת חיים – יורה דעה", ירושלים תשס"ח, סימן קכב, עמ' ריט-רכ]. הגאון החסיד רבי שיימאן איטקין (נפטר תרס"ו), רב ואב"ד העיירה רומונובקה (עיירה חב"דית בפלך חרסון), בן רבי יואל איטקין אב"ד אלכסנדריה (פלך חרסון) וחתנו וממלא מקומו של רבי ישראל לייב ינובסקי (זקנו של הרבי מליובאוויטש).
3. מכתב (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי דוב זאב קוזבניקוב מו"צ בקהילת יעקאטרינסלאוו; בענין ירושת משרת השו"ב בקהילה. יקטרינוסלב (דנייפרו), י"א ניסן תרס"ה [1905]. בראש הדף חותמתו: "דוב זאב ב"ר יוסף ז"ל קאזעווניקאוו מור'צד'פ"ק קאאטרינאסלאוו" - הגאון החסיד ר' דובער זאב וואלף קאזעווניקאוו (קוזבניקוב; נולד תקצ"ח-ת"ר בערך – נפטר טבת תרס"ח), כיהן במשך שנים רבות כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב (כיום דנייפרו). מזקני חסידי אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. בהיותו בן י"ז שנים נסע אל האדמו"ר ה"צמח צדק" בליובאוויטש, אשר שלחו ללמוד אצל רבי הלל מפאריטש (ר' הלל פאריטשער). גאון מופלג בנגלה ובחסידות; איש קדוש ומורם מעם שסיפורי מופת התפרסמו אודותיו. היה מעוטר כל שעות היום בטלית ותפילין ועסק בתורה ותפילה באריכות ובדבקות. לאחר פטירתו, התמנה רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש) על מקומו ברבנות יקטרינוסלב.
4. מכתב ארוך (קונטרס בן 10 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה. ליובאוויטש, כ"ז סיון בעת"ר [תרע"ב 1912]. בסוף המכתב חותמותיו: "חיים מינדילאוו Ch. Mendelow". שקלא וטריא בסוגיות שונות (חזקות וחזקת ממון, צרורות וכח-כוחו, ועוד).
המכתב נשלח בזמן שהותו של הרב נאה בליובאוויטש אצל רבו האדמו"ר הרש"ב, לאחר תום שליחותו בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן, בדרכו חזרה לארץ ישראל. בתקופה זו לבש הרב נאה את הבגדים המיוחדים ליהודי בוכרה ואימץ את שם המשפחה: "מענדילאוו" [=בן מענדל]. על אף גילו הצעיר בעת שליחת המכתב שלפנינו, 22 שנה בלבד, התפרסם הרב נאה בגאונותו והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי רבני ירושלים. בפתח ספרו שהדפיס באותם ימים עבור תושבי סמרקנד, "חנוך לנער" – סיכום מפורט של דיני ומנהגי הנחת תפילין בלשון הקודש ובבוכרית, נדפס, בין היתר, מכתבו של הרב ברלין אליו, שבו הוא מכנה את הרב נאה בתארי חיבה והערצה: "...החריף ובקיא גמיר וסביר וידיו רב לו לישא וליתן במלחמתה של תורה... ידידו נאמן באהבתו ומוקירו ומכבדו כרום ערכו שוחר אושרו וטובתו". [מדברי הפתיחה בראש המכתב שלפנינו אנו למדים כי קדמו לו מכתבי שו"ת נוספים: "ח"י סיון הרצתי להדר"ג מכתב ארוך ע"י אאמו"ר [רבי מנחם מענדל נאה] שליט"א, ועתה הנני לכתוב ולהציע לפני הדר"ג את הדבר הקשה ממני בקראי את מכתבו הב' אלי, לאות כי קראתי בשים לב.."].
הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה (תר"נ-תשי"ד), מחשובי חסידי ורבני חב"ד, מראשי כולל חב"ד בארץ ישראל, ורב שכונת הבוכרים בירושלים. בצעירותו היה בן בית אצל ה"שדי חמד", הרב חיים חזקיה מדיני, שהשתעשע עמו רבות בלימודו. בשנת תרע"א נסע בשליחות האדמו"ר הרש"ב לעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן וכיהן שם כרב על מקומו של דודו הרב שיל"א אליעזרוב. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה למצרים, שם ייסד ישיבה לגולים. היה בין מלוויו של האדמו"ר הריי"ץ בעת שהותו בירושלים בשנת תרפ"ט, וקיבל ממנו הסכמה לספרו "קצות השולחן". מחבר סדרת הספרים "קצות השלחן" (תשעה חלקים), "קונטרס השיעורים", וחיבורים נוספים בהלכה. עיקר פרסומו על שיטתו בגודל מידות השיעורים (מכונה בשל כך גם "בעל השיעורים").
מקבל המכתבים, הגאון המפורסם רבי חיים ברלין (תקצ"ב-תרע"ג), מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוולוז'ין. שימש כרב הראשי של מוסקבה, והשפעתו התורנית התפרסה במרחבי רוסיה. כיהן תקופה כראש ישיבה ואב"ד וולוז'ין, וברבנות קוברין ויליסבטגרד. עלה לירושלים בשנת תרס"ו, ועד מהרה הוכר במעמדו וסמכותו כאחד מגדולי רבני העיר.
ארבעה מכתבים (14 עמודים בכתב-יד). 21-22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי קל.
למיטב בדיקתנו, ארבעת המכתבים שלפנינו לא הובאו מעולם בדפוס.