אוסף של חוברות "שמש צדקה – ספר זכרון חשבון ומפעל בית הועד הכללי". ירושלים, דפוס האחים סלומון, תרנ"ח-תרפ"ג [1898-1923]. עשר חוברות בשלושה כרכים.
יומני דו"ח "בית הועד הכללי, דכוללות האשכנזים פרושים וחסידים הי"ו שבערי הקדש ירושלם חברון צפת וטבריא וסביבותיהם ת"ו".

הוועד הכללי כנסת ישראל, היה ארגון שריכז תחתיו את מרבית הקהילות האשכנזיות בירושלים של היישוב הישן. תפקידו של הוועד היה לדאוג לתמיכה בעניים, לחינוך, לתלמוד תורה ועוד. בראשיתו נוסד הוועד בתמיכתם של רבי שמואל סלנט, רבי מאיר אויערבך ועוד מחכמי ירושלים. במשך השנים הוא ידע טלטלות שונות, פיצולים ואיחודים, אך בפועל היה לו חלק רב בצמיחתו של היישוב הישן האשכנזי במאה ה-19 (ראה בהרחבה: א' הורביץ, מוסד היסוד: תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח).
החוברות הופיעו על פי רוב פעם או פעמיים בשנה.
לפנינו חוברות:
• יט-כ (תרנ"ח-תר"ס).
• כד-כה (תרס"ג-תרס"ד); כו-כז (תרס"ה-תרס"ז); כח-כט (תרס"ז-תרס"ט); ל-לא (תרס"ט-תרע"א); לב-לג (תרע"א-תרע"ג).
• לד-לה (תרע"ג-תרע"ה); לו-מ (תרע"ה-תרע"ט); מא-מב (תר"פ-תרפ"א); מג-מד (תרפ"ב-תרפ"ג).

10 חוברות ב-3 כרכים. כריכות חדשות. החוברות לא נבדקו בידינו לעומק, והן נמכרות כמות שהן.

שלושה מכתבים מאת רבי יוסף שיינברגר, מזכיר "העדה החרדית", אל רבי יוסף אשכנזי, נאמן ביתו של האדמו"ר מסאטמר, בענייני הבחירות לכנסת ועוד. ירושלים, תשי"ט-תש"ך [1959].

המכתבים נכתבו במכונת כתיבה (עם תוספות קצרות בכתב-יד), חתומים בחלקם בחותמת "העדה החרדית" ובחתימת ידי רבי יוסף שיינברגר (תרע"ט-תשס"ז), סופר ועסקן, מזכיר ה"עדה החרדית". נמען המכתבים הוא הרה"ח רבי יוסף אשכנזי (תרע"ד-תשס"ב; משמשו בקודש ובן ביתו של האדמו"ר מסאטמר במשך כשישים שנה).
במכתב הראשון (מהתאריך כ"ב אדר ב' תשי"ט), שנכתב עוד בחיי הרב מבריסק מספר רבי יוסף כי בעיתון "די וואך" התפרסם שהרב מבריסק הסכים להשתתף בבחירות לכנסת. בעקבות זאת, נכנס אליו רבי אברהם ראטה כדי לשמוע אם אכן זו דעתו. במכתב הוא גולל את פרטי השיחה ביניהם. הרב מבריסק ראה את הידיעה בעיתון והגיב: "זה שקר!". ראטה ביקש להציע כי התנגדותו של הרב מבריסק ל"חזית דתית מאוחדת" התפרשה כתומכת בבחירות כשלעצמן, אך הרב מבריסק שלל זאת, ודימה זאת לשאלה שעלתה בנוגע לגימנסיות ברוסיה, שבתחילה נטו שלא לפעול לפטור מכתיבה בשבת למען התלמידים היהודים כדי שלא יתפרש צעד זה כלגיטימציה ללמידה במקומות אלו, אך לאחר שנפרצה הפרצה וההורים כבר לא חששו מחילולי השבת, החליטו שיש לפעול לפחות להצילם מחילול שבת. "כן בענין הבחירות, היות ורבים למאד אשר פרצו ענין הבחירות ואינם חוששים לצערינו לאיסור, מכל מקום יש להצילם שלא יבחרו ח"ו במו ידם במזרחי ולחזק את המשחיתים האלו אשר השחתתם בזמן האחרון עוברת כל גבול". הוא מסיים בבקשה ש"לא לפרסם את השיחה כי אם לכ"ק מרן שליט"א, היות והשיחה היתה סודית, כדרכו, אבל כתבתי אותה כאן מלה מלה ממש".
במכתב הבא (מהתאריך י"ד תשרי תש"כ), ארבעה ימים לאחר פטירת הרב מבריסק, כותב לו רבי יוסף שהוא מצרף "העתק של השיחה של הגאון מבריסק זצ"ל עם ר' אברהם ראטה הי"ו, ונא לפרסם השיחה כלשונה בעתון דער איד, אם מרן שליט"א יבין שזה לתועלת, כאן פירסמנו את זה בשפע ועשה רושם...".
במכתב השלישי (מהתאריך ד' חשון תש"כ), מאריך רבי יוסף לתאר "כמה פרטים מה שעברו עלינו בימי אנדרלמוסיא הללו" (-הבחירות לכנסת הרביעית, ב' חשוון תש"כ). לדבריו, "אגודת ישראל" מיתנה את קריאותיה להצביע בבחירות, אך מאידך הם עשו שימוש במכתב מזויף, לטענתו, של הרב מבריסק, אשר נכתב ביידיש עבור הבחירות בקהילות היהודיות בפולין בשנת תרפ"ח. הוא מתאר כיצד אנשי האגודה עברו בין בתי הכנסיות כדי להכריז על ה"חוב גדול" של השתתפות בבחירות, פעולה שגררה בעקבותיה אירועי אלימות קשים. "הרב מטשיבין הלך בעצמו הפעם אל הקלפי לעיני כל, וזה ציער אותנו מאד מאד, ואילו היה הגאון מבריסק חי בודאי לא היה הולך והיה מתבייש ממנו קצת...". לבסוף הוא מתאר את ההישג של העדה החרדית, כאשר בפועל אלפים רבים לא השתתפו בבחירות.

רקע: מאז בואו לארץ-ישראל של הרב מבריסק מרן הגרי"ז, הוא סירב להביע את דעתו בפומבי בענין ההצבעה בבחירות. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית ולרשויות המקומיות שנערכו בב' חשון תש"ך (1959) [לאחר פטירתו הפתאומית של הרב מבריסק בערב יום-כפור תש"ך], נתפרסם מכתב שנמסר מהרב מבריסק בשלהי תמוז תשי"ט לתמיכה ברשימת "אגודת ישראל", תוכן המכתב הוא תרגום מיידיש של כרוז שפרסם הגרי"ז, בעת הבחירות להנהלת הקהילה היהודית בבריסק בשנת תרפ"ח. לדברי ראשי "אגודת ישראל" מסר להם הרב מבריסק את המכתב על מנת לפרסמו, וזאת בתנאי ש"אגודת ישראל" לא תצטרף ל"חזית דתית" עם חוגי המזרחי. לאחר פרסום מכתב זה, נוצר פולמוס גדול עם חוגי "נטורי קרתא" ו"העדה החרדית", שטענו ששקר הדבר, ומעולם לא תמך הגרי"ז בהצבעה ל"כנסת" הציונית.

[3] מכתבים, שניים מהם על אגרת דואר אוויר, ואחד על נייר מכתבים רשמי של "העדה החרדית". 22-28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

קונטרס מודפס, "אריאל, מזכרת עולם למפלאות גבור חיל... ערצהערצאג קארל אחי הקיסר פראנץ נ"ע", מאת אברהם מנחם מענדיל מאהר (מנדל מור). לבוב, הוצאת המחבר בדפוס Josep Schnayder, [תר"ח] 1848.
דף שער נפרד בגרמנית: "Ariel, Biographie des Erzherzog Karl und dessen Heldenthaten, von A. M. Mohr".

שיר ודברי זכרון לפטירתו של הארכידוכס קרל לודוויג יוהאן יוזף לורנטיוס, דוכס טשן, אחיו של פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה (שנודע בכינוי "הקיסר הכפול", מפני שנקרא גם: פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה). הארידוכס קרל, היה אחיו הצעיר של הקיסר פראנץ, ובנו השלישי של לאופולד השני. נודע במיוחד בתבוסה שהנחיל לנפוליאון בונפרטה בקרב אספרן-אסלינג. נפטר ב-30 באפריל 1847.
החוברת שלפנינו פותחת בשיר לזכרו של הארכידוכס קרל, ולאחר מכן מתואר סיפור חייו, המלחמות בהן השתתף, ועוד.

המחבר, אברהם מנחם מנדל מור (1815-1868), מלומד יהודי יליד העיר לבוב, מו"ל, מחבר ומתרגם בעברית וביידיש. נודע כאחד מאנשי תנועת ההשכלה בגליציה, והוציא לאור את כתב העת "הרואה (ומבקר ספרי מחברי זמננו)".

כג, [1] עמ'. 17 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים. כריכה חדשה.

מסמך בגרמנית מטעם השלטונות האוסטרו-הונגריים בנוגע לקהילה היהודית בלבוב, בחתימת רבי חיים מרגליות, נכדו של ה"חכם צבי", ושני רבני קהילה נוספים. [לבוב, סוף המאה ה-18, בקירוב].

המסמך כתוב כולו בגרמנית, ובסופו חתימות הרבנים בעברית (ובגרמנית): "הק' חיים מרגליות מלבוב"; "הק' צבי הירש וויטלש"; "הק' אברהם מענקס מלבוב" (שתי חתימות נוספות בגרמנית בלבד, "זוסמן באלאבאן" ו"ל' שנאפר (?)").

רבי חיים מרגליות מלבוב (חי בשנות התק"מ בערך, אוצר הרבנים 6078), בן-בנו של ה"חכם צבי". בנו של רבי אליקום געציל אשכנזי, שהיה בנו העשירי של רבי צבי אשכנזי בעל ה"חכם צבי". ראו: מ' וונדר, אלף מרגליות, עמודה 394 (רשימת בניו של החכם צבי).

35x23.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול. סימן עש.

אוסף גדול של 888 טפסים (מודפסים על 222 דפים), מתוך פנקס הקהילה היהודית בסלוניקי ששוחזר לאחר השריפה הגדולה בשנת 1917 ובהם הצהרות על שמות ומקומות מגורים לצד תצלומים. סלוניקי, 1923-1924. לאדינו.

מאתים עשרים ושנים דפים מודפסים, כל אחד נושא ארבעה טופסי הצהרה ("דיקלאראסייון") המעידים כי הרשומים בהם אכן שייכים לקהילה היהודית של סלוניקי: "מוזוטרוס סוטוסקריטוס דיקלאראמוס סוטו נואיסטרה ריספונסאביליטה קי [...] איס אוריזינאריו די סאלוניקו [...]" ("אנו החתומים מטה מצהירים על אחריותנו כי [...] מוצאו מסלוניקי"). כל טופס נושא תמונת דיוקן קטנה של הרשום או הרשומים בו, וחתום בידי עדים בני הקהילה היהודית בעיר. מלבד הכותרת, הטקסט כולו נדפס באותיות רש"י.

קהילת יהודי סלוניקי הייתה בראשית המאה ה-20 מן הקהילות הגדולות והמשגשגות בבלקן. הקהילה היהודית מנתה כמחצית מאוכלוסיית העיר והחיים היהודיים בה היו כה מושרשים ועשירים בחומר וברוח עד שכונתה "ירושלים דבלקן". היו בה עשרות רבות של בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ועבריים, בתי דפוס יהודיים, עיתונים יהודיים בשלל שפות, ואף בית חולים יהודי מתקדם ומצויד היטב; יהודי סלוניקי שלחו ידם בכל – היו בהם אנשי רוח, סוחרים, תעשיינים, בעלי מלאכה רבים, דייגים וסוורים בנמל. בשנים אלו פעלו בעיר תנועה ציונית גדולה ותנועת פועלים – חברה תוססת, רבת מעמדות ורבת פנים.

בשנת 1917 פרצה בעיר שריפה, שהייתה נקודת מפנה של ממש בחיי הקהילה. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, ובעיר שהו פליטים רבים; הגחלים שתחת כירתו של אחד הפליטים התלקחו, האש אחזה בקירות הבית, ומשם התפשטה במהירות בין בתיה הצפופים של סלוניקי העתיקה. שלושים ושתיים שעות בערה האש, עשתה שמות בעיר וכילתה חלקים נרחבים בה, והקהילה היהודית במיוחד הוכתה מכה קשה. מתוך 70,000 אנשים שנותרו ללא קורת גג לראשם, היו 52,000 יהודים. בין היתר, עלה באש ארכיון הקהילה היהודית ובו רישום יהודי העיר לדורותיהם. כדי לתבוע פיצויים מן השלטונות, היה על נפגעי השריפה להוכיח את היותם תושבי סלוניקי וכך פתחה הקהילה ברישום מחודש של יהודי העיר. דפים אלו, הלקוחים מתוך פנקס הקהילה המשוחזר, מעידים על הרשומים בהם כי הם אכן תושבי העיר.

222 דפים, 33 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, טוב עד טוב-בינוני. קמטים וכתמים (ברובם קלים). קרעים וקרעים חסרים בשוליים (חלקם מחוזקים בנייר דבק).