"יום י"ב תמוז חג קדש לכלנו!" – כרזה גדולה מטעם ישיבת "תורת אמת" בירושלים, שנדפסה לרגל "חג הגאולה" הראשון לשחרור רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הסובייטית. [ירושלים] דפוס אביב, [תרפ"ח 1928].
"ביום השנים עשר לחדש תמוז דנא, יום השנה שבו פדה ד' את עבדו... הגאון האלקי כ"ק אדמו"ר מרן יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א מליובאוויטש... אשר שמהו במאסר ורצו להתנקש בנפשו, עבור הגנתו האמיצה במסירות נפש נפלאה לשם ה' ותורתו הקדושה, לחזק את עמוד הדת והיהדות ולהאיר את מחשכי רוסיא באור תורת אמת – יום זה קבעוהו גאוני וצדיקי הדור שבארץ ושבחו"ל ליום שמחה וגילה... לכל בית ישראל... בעונג רב ובחדוה פנימית, נשמח כולנו ביום ש"ק י"ב תמוז זה – יום גאולתנו ופדות נפשנו...".

"חג הגאולה" י"ב-י"ג תמוז

בליל יום רביעי, ט"ו בסיוון תרפ"ז, מעט לאחר חצות הלילה, פרצו אנשי הבולשת הסובייטית, או.ג.פ.או., לביתו של האדמו"ר הריי"ץ בלנינגרד (פטרבורג), ולאחר חיפוש קפדני בכליו ובחפציו הובילו אותו לבית הסוהר הידוע לשמצה "שפלרקה". עילת המאסר הרשמית הייתה איסוף כספים לטובת החזקת ישיבות וקיום קשרים אסורים עם אישים מחוץ לרוסיה. אולם הייתה זו למעשה פעילותו ללא חת לשמירת הגחלת היהודית ברחבי רוסיה שהכעיסה את השלטונות ושהובילה למאסרו. אל מול מדיניות הדיכוי של המשטר הקומוניסטי כלפי כל גילויי הדת, הריי"ץ הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה.

לאחר מספר ימים של חקירות מתישות נחרץ דינו של הריי"ץ למוות ללא משפט. אולם, בעקבות לחצים בין-לאומיים שהופעלו על ממשלת רוסיה (אותם ריכזו חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין, חבר הבונדסטג הגרמני ד"ר אוסקר קוהן ויו"ר הצלב האדום ברוסיה הגברת יקטרינה פשקובה), בוטל עונש המוות והומר בשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה (עיר קטנה על גדות הוולגה, הרחוקה למעלה מ-800 ק"מ מביתו של הריי"ץ בלנינגרד, ובה קהילה יהודית קטנה). ביום ראשון, ג' בתמוז תרפ"ז, לאחר תשעה-עשר ימים של סבל וייסורים במאסר, עלה הריי"ץ על הרכבת לקוסטרומה, מלווה בביתו הצעירה חיה מושקא ובחתנו הרב שמריהו גורארי'. בעת שהותו בקוסטרומה התאכסן הריי"ץ בביתו של השוחט והמוהל המקומי ר' ירחמיאל קוגל.
הסערה בעולם היהודי על מאסרו של הריי"ץ לא שככה, והלחצים על ממשלת רוסיה לשחררו המשיכו ביתר שאת. לבסוף, לאחר עשרה ימי גלות בקוסטרומה, נשאו מאמצי ההצלה פרי, ובי"ב תמוז תרפ"ז, התבשר הריי"ץ כי הוא חופשי לשוב לביתו. תעודת השחרור ניתנה לו רק למחרת, בי"ג תמוז. מני אז חוגגים חסידי חב"ד ברחבי העולם את מועד שחרורו של הריי"ץ כיום חג ושמחה – "חג הגאולה" י"ב-י"ג בתמוז.

50X35 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים ובלאי קל. נקב קטן.

מכתב מאת הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), חתן אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו-יורק, כ"ג אדר תשכ"ט.
מודפס על נייר מכתבים רשמי של ה"ועד למען חיזוק מוסדות חב"ד באה"ק על-יד מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש", וחתום בחתימת ידו - "הרב שמרי' גורארי', חדב"נ, יו"ר ועד הפועל".
נשלח אל מנהל מוסד "עזרת תורה", הגאון רבי יוסף אליהו הענקין (תרמ"א-תשל"ג), מגדולי ההוראה בארצות הברית. במכתבו מבקש הרש"ג "לבוא לעזרת המשפחות של אנ"ש תושבי עיר לוד באה"ק, לאפשר להם להביא לביתם כל הנצרך להם לחוג את חג המצות בדיצה ובחדוה", ומסיים בברכת: "חג כשר ושמח".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

אוסף מכתבים מרבני חב"ד אל רבי חיים דב שעוועל, מהדיר ספרי הראשונים ועורך ירחון "הדרום":
• מכתב רבי מ. מ. חן מברונקס, בעניין חיבוריו ועבודתו של רבי חיים דב שעוועל. ניו יורק, תשי"ט [1959].
• מכתב רבי ברוך נאה, בעניינים אישיים. ירושלים, אלול תשכ"ב [1962].
• מכתב רבי שמואל פסח באגאמילסקי, רב בית הכנסת "הר סיני", בעניין כינויי השם בתפילה בלעז. ניו ג'רזי, טבת תשמ"א [1981].
• מכתב רבי משה דובער ריבקין, ראש ישיבות "תורת אמת" בירושלים ו"תורה ודעת" בניו יורק, בעניין ספרו של הרב שעוועל על הרמב"ן. ניו יורק, תמוז תשכ"ג [1963].
מכתבים מאת רבי שלום ריבקין, רב קהילת Young Israel (ישראל הצעיר) בפאר רוקאוויי, ניו יורק:
• מכתב בעניין מצוות עשה ומצוות לא-תעשה. ניו יורק, אדר תשל"ה [1975].
• מכתב המצורף לצילום מכתבו של הגרי"ד סולובייצ'יק בתגובה חמה לספר "אשכבתא דרבי" (על פטירת הרש"ב) שחיבר רבי משה דובער ריבקין, אביו של רבי שלום. ניו יורק, אב תשל"ה [1975].
• מכתב המצורף לתשובה הלכתית בעניין סירוס בעלי חיים, לפרסום ב"הדרום" [ככל הנראה לא פורסם לבסוף]. [ניו יורק], טבת תשל"? [?197].
• מכתב בעניין גדר "סיפור יציאת מצרים" (והקדמה אודות כתיבה בחול המועד). ניו יורק, פסח תשל"ח [1978].
מצורף: צילום מכתב הרבי מליובאוויטש בעניין עזיבת שכונות יהודיות, שנשלח אל רבי שמואל טוביה שטרן. ניו יורק, אייר תשכ"ט [1969].

9 פריטים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], ניסן תרצ"ח [1938].
מכתב ביידיש שנשלח אל נדיבי הישיבה, בני משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רבי ברוך בער מרעיף עליהם במכתבו צרור ברכות ותודות על תמיכתם הנדיבה בישיבה, ואף מוסיף ברכה מיוחדת לחג הפסח הקרב.
רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו כ-6 שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ: "איך קום אייך צוא בענטשין און ווינשין צוא זאממען מיט אייער פרויא הגבירה הצדקנית מיט אריכות ימים ושנים און איין ריכטיגין געזונד אונד אללע ברכות והצלחות אונד נחת עושר ואושר... גיכין זאלין מיר אללע זוכה זיין זעהען אין ישעות ישראל אונד קלאנג פון משיח אמן [=הנני לברך ולאחל לך יחד עם רעייתך הגבירה הצדקנית באריכות ימים ושנים, בריאות איתנה, כל הברכות והצלחות, נחת, עושר ואושר, שנזכה במהרה לראות בישועת ישראל ולשמוע פעמי משיח], המברכו ומוקירו ומכבדו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקרעים קלים. סימני קיפול.

מכתב בחתימת ידו של הגאון רבי צבי דוב גליקסון, חתנו של רבי חיים מבריסק. וורשא, ב' תמוז תרפ"ט [1929].
מכתב מטעם ישיבת "תורת חיים" בווארשא, מודפס במכונת-כתיבה, עם שתי שורות בכתב ידו וחתימתו של ראש הישיבה: "...הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדי'[ה]... נאם צבי דוב הלוי גליקסזאהן ר"מ ראשי 'תורת חיים'", עם חותמת "ישיבת תורת חיים ווארשא – ע"ש מרן הגאון ר' חיים סאלאווייציק..." .
נשלח עבור שד"ר הישיבה שנסע לשוודיה, והוא מופנה אל הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייז (תרכ"ט-תשי"א; סופר ופעיל ציוני, הרב הראשי של שטוקהולם), בבקשה לתמיכה בישיבת "תורת חיים" מיסודו של הגאון רבי חיים סולובייציק מבריסק, שכן "הוצאות ישיבתנו זו מרובות מאד, כי רובם של תלמידים המה מבני עניים כמאמרם ז"ל הזהרו וכו', ועול כל הצטרכותם מוטל על הישיבה הק' ויש לה להישיבה בית תבשיל... החובות רבו עלינו ועלו לסכום עצום... לזאת שלחנו את ידידנו הרה"ג הנכבד מר שמואל משה רובינשטיין נ"ל למדינה שוועדען במטרה לאסוף שם כסף לטובת קיום ישיבתנו הק', ובזה הננו פונים אל כמ"ה בתור מנהיג עדת ישורין, ודבריו נשמעים לכל יהודי מדינתו, כי יסייע ביד צירנו הנכבד להשיג את מגמתו הטוב...".

הגאון רבי צבי דוב (ר' הירש בער) הלוי גליקסון (תר"מ בערך-נספה בשואה), נולד בוורשא לאביו רבי אברהם יעקב מחסידי סוכוטשוב. ניכר מילדותו לעילוי גדול ובגיל בר-מצוה כבר ידע בעל-פה את כל הש"ס. רבם האדמו"ר בעל ה"אבני נזר" היה מדריכו לפרקים בדרכי לימוד התורה, ולימים התוודע אל הגר"ח מבריסק שהיה מגיע לעתים תכופות לוורשא ועסק עמו רבות בדברי-תורה. לימים בחר בו הגאון רבי חיים סולובייצ'יק כחתן לבתו היחידה, ובתקופת מגוריו בבריסק בצל חותנו הגדול, קיבל רבי הירש בער ממנו רבות, מדרכי הנהגתו ודרכי לימודו בהבנה והעמקה לאמיתה של תורה. עם פטירת חמיו הגר"ח, נוסדה על שמו בווארשא ישיבת "תורת חיים", ובראשותה הועמדו חתנו רבי הירש בער גליקסון ובנו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק – עם מעברו של הגרי"ז לכהן ברבנות בריסק נותר גיסו רבי הירש בער לכהן לבדו כ"ר"מ ראשי" בישיבה, תפקיד בו כיהן קרוב לעשרים שנה, עד חורבנה של הישיבה בימי השואה. בתו צירל נישאה בשנת תרצ"ג לרבי אברהם מאיר פינקל הי"ד (בן הגרא"י פינקל ממיר), ולימים אף הוא כיהן אף הוא כר"מ בישיבת "תורת חיים".

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. כתמים. קרעים קטנים בשוליים. נקבי תיוק. סימני קיפול.