תצלום גדול של בית המדרש של ישיבת מיר בבית הכנסת "בית אהרן" בעיר שנחאי. [ארה"ב?, תש"ב בקירוב 1941-1942 בקירוב].
תמונה של מאות התלמידים יושבים בבית המדרש, כאשר לפניהם ספרי הלימוד ("גמרות") המונחים על גבי "סטנדרים" שיוצרו במיוחד עבור תלמידי הישיבה. בשורה הראשונה נראים: המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין וראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ. בשולי התמונה, הכיתובית: "ישיבת מיר כעת בשנגהי – בבהכ"נ בית אהרן, מוזעאום רד. 50 שנת תש"ב" [תמונה זו כנראה פורסמה בארה"ב, בשביל המגביות שערך רבי אברהם קלמנוביץ בארה"ב, להחזקת בני הישיבה הפליטים בשנחאיי].

אחד מפלאי הישרדותם של עם ישראל ולומדי התורה היה סיפורם של בני הישיבות שהגיעו לשנחאי שבסין בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בהם בני ישיבת מיר אשר גלתה עם פרוץ השואה בסתיו ת"ש (1939), לעיר ווילנא, שהפכה אז לבירת ליטא העצמאית. לאחר הכיבוש הרוסי באביב ת"ש (1940) פוזרה הישיבה לארבעה סניפים בעיירות הסביבה. עם התקדמות הכיבוש הגרמני, ניצלה הישיבה בדרך פלאית, במסע הצלה דרך הרכבת הטרנס-סיבירית ובאניות רעועות, לקובה בירת יפן, ומאוחר יותר לשנחאי שבסין [הממשלה היפנית, שהעניקה לפליטים ויזות מעבר בלבד, לא ראתה בעין יפה את הישארותם של אלפי הפליטים בארצה והגלתה אותם לערים שנחאי וחרבין שבסין (שהיו אז תחת שלטון יפן). שם שהו עד שנת תש"ו, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה]. בכל אותן תקופות הנהיג רבי חיים שמואלביץ את הישיבה, מסר שיעורים כסדרם והנהיג את הישיבה יחד עם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין. להט הלימוד של מאות בחוריי הישיבה, לא פסק אף ליום אחד, למרות הימים הקשים המלווים בדאגות לבני משפחתם שנותרו באירופה הדוויה.
את פני אלפי הפליטים קיבלו בני הקהילות היהודיות הקטנות בעיר שנחאי: הקהילה הספרדית (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים שהגיעו מהודו, עירק וסוריה), ו"הקהילה העברית האשכנזית" (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים אשכנזים שהגיעו מארצות רוסיה ופליטים מגרמניה).
עם הגיעם לעיר שנחאי, נכנסו בני ישיבת "מיר" לבנין בית הכנסת "בית אהרן", אשר נבנה כמה שנים קודם לכן מעזבון של אחד מעשירי הקהילה הספרדית. בנין גדול ומאובזר שנבנה באזור רחוק מהקהילה היהודית המקומית. הבניין הגדול והשומם של בית הכנסת הוכן במיוחד ע"י ההשגחה העליונה לשמש למשכן להישיבה הקדושה שגלתה ממקומה. בבנין זה היה בית מדרש גדול ומטבח גדול ומאובזר. רק ה"סטנדר" הישיבתי היה חסר לבחורי הישיבה, אך גם חסרון זה הושלם תוך כמה ימים ע"י מר טוויג מראשי הקהילה המקומית ובעלים של נגריה גדולה בעיר. מנהל העבודה הסיני של הנגריה הגיע לקבל הסברים כיצד אמור להיות ה"סטנדר" המבוקש, ותוך ימים ספורים הגיעו לבנין מאות "סטנדרים" [הנראים בתמונה שלפנינו] שנבנו בנגרייתו של מר טוויג.
לאחר המתקפה היפנית על הבסיס האמריקני בפרל הארבור בדצמבר 1941, החמיר מצבם של פליטי אירופה שהתגלגלו ליפן ולסין. מצב המלחמה של יפן מול ארה"ב מנע מן הפליטים שבשנחאי את הקשר עם העולם החיצון [אפילו ארגונים עולמיים מבוססים כדוגמת ה"ג'וינט" ואחרים, לא הצליחו להעביר כספים מארה"ב לעזרת הפליטים היהודיים ששהו בשנחאי, וכל פעילותם בשנחאי היתה ממעט הכספים שהצליחו ללוות מעשירים מקומיים]. יוצאת מן הכלל היתה ישיבת מיר שנמלטה כמה חדשים קודם לכן ממדינת ליטא ליפן ולשנחאי, ובאופן פלאי הצליחה להתקיים למעלה מארבע שנים בתמיכתה הכספית של יהדות ארה"ב. רבי אברהם קלמנוביץ היה משיג בארה"ב כספים, והצליח להעבירם לידי הישיבה בדרכים עוקפות ומתוחכמות, דרך המדינות הנייטרליות שוודיה ושוויץ, תוך כדי הטעיית השלטונות היפניים, כביכול שהישיבה מתקיימת רק מכספי יהדות שוויץ ושוודיה. הקשר של ישיבת מיר לעולם החיצון נעשה דרך נציגיה בארצות אחרות, הרב וולבה בשוודיה, הרב מילבסקי באורגוואי, ומשפחת ארלנגר בשוויץ. בספר "מח ולב" לדמותו של הגר"ח שמואלביץ (פרק ו', עמ' נא-נו במהדורת תשמ"ד, עמ' סז-עב במהדורת ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ, ירושלים, תש"מ) מסופר על השיטה המתוחכמת אותה המציא רבי חיים, כיצד להתכתב בשפה רבנית מוצפנת [אשר כללה לשונות תלמודיים וקודים מוזרים של גימטריות ושל רמזים ו"מראי מקומות" לדפים שונים במסכתות הש"ס ודברי המפרשים, ולסעיפים שונים בשולחן ערוך]. בספר הנ"ל גם מסופר על כך שהיה קושי רב לשכנע את סניפי הבנקים הבינלאומיים בשנחאי להעביר כספים אמריקאים על סמך התכתובות המוצפנות הללו. מאידך רבי חיים הצליח לשכנע את השלטונות היפניים הנוקשים והמסוכנים, שאין לישיבה כל קשר עם ארה"ב: "...את היסוד לתקשורת זו הניח ר' חיים. מברקים ומכתבים מוזרים – שתוכנם צריך היה להתיישב על לב הבולשת – הורצו לארצות נייטרליות מבית-הדואר המרכזי בשנחאי, תחת אפה של הבולשת, אשר בדקה כל מלה ומלה בקפידה, ומפעם לפעם דרשה 'הסברים'..." (מח ולב, עמ' נב).

[1] תצלום גדול, 20X24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקמטים. קרע חסר קטן בפינה הימנית למטה.