מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], חשון תרצ"א [1930].
מכתב ביידיש שנשלח אל נדיבי הישיבה, משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רבי ברוך בער מרעיף עליהם במכתבו צרור ברכות ותודות על תמיכתם הנדיבה בישיבה.
רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו כשש שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ: "...איך קום אייך צו בענטשין, מיט אייער פרויא הצדקנית הגבירה שתחי', הש"י זאל אייך מאריך ימים ושנים אונד ער זאל איך בענטשין מיט אללע ברכות מיט הצלחה בעושר ואושר, אונד אויף אייך זעט מקוים ווערין דיא ברכה וועלכע דיא מפורש און דער תורה 'ברוך אשר יקים וגו'', [=הנני לברך אתכם, אותך ואת אשתך הנדיבה הצדקנית, שהקב"ה יאריך ימיכם ושנותיכם, ותתברכו בכל הברכות עם הצלחה בעושר ואושר, ותראו בעיניכם את התקיימות הברכה המפורשת בתורה למחזיקי התורה: "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]. דברי המברכו ומוקירו ומכבדו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מצורפת: המעטפה המקורית, עם חותמת הדואר.

מכתב בחתימת מאת רבי יצחק יעקב ריינס. לידא, ערב שבועות תרס"ט [1909].
מכתב על נייר מכתבים רשמי של "הישיבה הגדולה בלידא", מודפס במכונת-כתיבה וחתום בחתימת ידו: "יצחק יעקב ריינעס אב"ד דפ"ק". מופנה אל נמען לא ידוע (כפי הנראה תורם או עסקן), בעניין יסוד ועד למען ישיבת לידא, שבראשותו של הרב ריינס.

רבי יצחק יעקב ריינס (ת"ר-תרע"ה, אוצר הרבנים 11375), גאון ודרשן, ממייסדי תנועת המזרחי. אב"ד שוקיאן, שווינציאן ולידא. חיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה. ישיבת "תורה ודעת", הידועה גם כ"ישיבת לידא", על שם מקום מושבה האחרון שברוסיה הלבנה, היתה ישיבה בעלת גישה מודרנית ומהפכנית ביחס ללימודי הקודש, ולשילובם של מקצועות החול. בישיבה נלמדו מלבד גמרא ופוסקים, גם היסטוריה, תנ"ך, ספרות עברית, רוסית, וחשבון. גישה זו עוררה חשדנות והתנגדות עזה מטעם חוגים אדוקים בעולם היהודי.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמי חלודה קטנים. סימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של הצדיק רבי אריה לוין, ירושלים, [תשכ"ה 1965].
נשלח אל הרב הראשי רבי איסר יהודה אונטרמן, תנחומים על פטירת אשתו הרבנית.
המכתב כתוב בכתב-ידו הפניני של רבי אריה לוין, וחתום בחתימת-ידו. במכתב מביע רבי אריה לוין את צערו הרב על פטירת הרבנית הצדקת, ועל כי עקב מצבו הבריאותי, לא יכול היה להשתתף בהלויה ובניחום האבלים. בהמשך הוא כותב לרב אונטרמן כי "רק השי"ת ינחמהו מעצבון לבבו ולכל המתאבלים עליה הרוכב ערבות ירפא לשבורי לבבות וישלח לנו במהרה משיח צדקינו...". בסוף המכתב כותב רבי אריה לוין כי התנחומים הם גם בשם חתניו הגרש"א יודלביץ, הגר"א יעקבובוביץ והגר"א פלצ'ינסקי ובשם נכדו הגר"י גרודיצקי.

"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל.

דף, 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בראש המכתב כתמי חלודה בעקבות אטב-מתכת שהיה מוצמד לדף.

קבלה בחתימת הרבנית ברכה שינדיל פערלוב, אלמנת האדמו"ר "הינוקא" רבי ישראל מקרלין-סטולין (אמו של האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין). תרצ"ד [1934].
מודפסת בחותמת, עם מילוי שם הנמען בכתב-יד סופר, בחתימת-ידה של הרבנית: "ברכה שינדיל פערלאוו".
נוסח הקבלה כולל ברכות רבות: "...ואברך לכ' להתברך ממקור הברכות בחו"ש ושפע ברכה והצלחה ולזכות ליתן תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם מתוך נחת והרחבה כיד ד' הטובה".

הרבנית ברכה שינדל פרלוב (תרכ"ה בערך-תש"ב; נספתה בשואה), בת האדמו"ר רבי דוד טברסקי מזלטיפולי, שהיה חתן האדמו"ר מקרלין בעל ה"בית אהרן". נישאה בשנת תרמ"ג לבן דודה רבי ישראל פרלוב (האדמו"ר "הינוקא" מקרלין-סטולין, תרכ"ט-תרפ"ב – נקרא בפי חסידי קרלין: "הפרנקפורטר", על שם מקום קבורתו בעיר פרנקפורט), וילדה לו ששה בנים וארבע בנות, מהם הסתעפו חצרות הקודש של חסידות קרלין-סטולין. לאחר פטירת בעלה האדמו"ר בדמי-ימיו, ניהלה את משפחתה בתעצומות רוח, והיתה אֵם-הַמְלוּכָה של עדת חסידי קרלין-סטולין. נספתה בשואה יחד עם שנים מבניה ועשרות מצאצאיה, בערב ראש השנה תש"ג.

[1] דף, 11x7.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול.

שני מכתבים על גבי גלויה אחת – מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי משה דוד מורגנשטרן (בן האדמו"ר רבי זליג מסוקולוב), עם מכתב נוסף בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של רבי מרדכי חיים סוקולובר "אב"ד דק"ק חארזיל" (חורז'ל). סוקולוב וחורז'ל, [חשון] תרצ"ה [1934].

בראש הגלויה תשובת רבי משה דוד מורגנשטרן (שמילא באותם ימים את מקום אביו ברבנות העיר סוקולוב), אל רבה של חורז'ל רבי מרדכי חיים סוקולובר, שפנה אליו [כנראה בשם בנו מארץ ישראל, רבי אפרים סוקולובר רבה של רעננה] בענין ביטול נישואין של אשה מהעיר סוקולוב שעלתה לארץ ישראל: "...הנני ממהר תכף להשיבו אשר בין... מגראדזיסק לבין האלמנה... מפה, לא נתקיים שום קשר של נשואין בחופה וקידושין כדת משה וישראל... ויכול בנך הרב שיחי' לסמוך ע"ז, ואין להרהר ח"ו ע"ז... משה מורגנשטרן בהרה"ק שליט"א".
בהמשך הגלויה מכתב-אישור מאת רבי מרדכי חיים סוקולובר: "הנני מאשר ומקיים בזה את ח"י [חתימת יד] הרב ר' משה מורגנשטערן בנו של הרב האב"ד והרבי יחי' מסוקולוב... מרדכי חיים סוקולובר הרב האב"ד דפה". בשולי הגלויה: רישומים נוספים בכתיבת יד אחרת [כנראה, של הרב בנציון חי עוזיאל, רבה של תל אביב, שהיה אמור לאשר את ביטול הנישואין].

בשנות התר"פ והתר"צ עלו לארץ ישראל רווקות ורווקים רבים ע"י נישואין פיקטיביים – הנותנים אפשרות להעלות שני רווקים בסרטיפיקט אחד. בשל כך – נתקיימו באותה תקופה בבתי הדין ובמשרדי הרבנויות בערי ארץ ישראל, דיונים רבים וגביות עדות לשם מתן אישור "ביטול נישואין".
הרה"צ רבי משה דוד מורגנשטרן (תרנ"ב-תרצ"ח) – דור רביעי לסבא קדישא מקוצק ובן האדמו"ר רבי יצחק זליג מורגנשטרן אב"ד סוקולוב (תרכ"ו-ת"ש). בילדותו גדל והתחנך על ברכי סבו הגדול האדמו"ר רבי ישראל מפילוב-קוצק. נישא לבתו של רבי אברהם מרדכי אלטר אב"ד זיכלין (בן אחיו של בעל ה"שפת אמת" מגור). אביו האדמו"ר שהחשיבו ביותר רגיל היה לומר עליו שירש את חכמתו מזקנו האדמו"ר האמצעי רבי דוד מקוצק. רבי משה דוד עמד בראש ישיבת "בית ישראל" הנודעת שייסד אביו בסוקולוב, בה למדו מאות תלמידים מובחרים ובעלי כשרונות מכל רחבי פולין. אביו אף סמך עליו בכל עניני הכלל ונהג התייעץ עמו גם בשאלות הלכתיות ובדיני תורה. בשנת תרצ"ה, בשעה שאביו נאלץ לשהות מרבית השנה במקום מרפא, הוכתר רבי משה דוד לממלא-מקומו ברבנות סוקולוב (המכתב שלפנינו נשלח בראשיתה של שנה זו). רבי משה דוד נפטר בדמי-ימיו על פני אביו האדמו"ר ונטמן בבית העלמין בוורשא. בנו רבי מענדל מאיר מורגנשטרן הוכתר לאחר השואה על מקום סביו לאדמו"ר מסוקולוב-קוצק.

הגאון רבי מרדכי חיים סוקולובר אב"ד שניאדובו וחורז'ל (תרל"ט-תרצ"ז), מתלמידיו המובהקים של האדמו"ר בעל ה"אבני נזר" מסוכוטשוב (שהיה חתן האדמו"ר הראשון מקוצק – רבי מנחם מענדל "השרף מקוצק"). בנו רבי אפרים סוקולובר בעל "פני אפרים" (תרס"א-תשכ"ח), שהיה תלמיד ישיבות ליטא (לומז'ה, קלם וסלובודקה), עלה לארץ-ישראל בקבוצה הראשונה שייסדה את ישיבת "כנסת ישראל" בעיר חברון בחודש אלול שנת תרפ"ד. לאחר נישואיו מונה לרבה הראשון של המושבה רעננה.

גלויה. 10.5X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק. סימני קיפול. קמטים ובלאי. כתמים קלים.