כרזה גדולה שנדפסה מטעם הנהלת כולל חב"ד, לרגל ביקורו בירושלים של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. דפוס צוקרמן, [ירושלים, אב תרפ"ט 1929].

נוסח הכרזה: "ירושלים הקדושה תזכה לקבל את פני מגינה ולוחמה הגדול של התורה והיהדות ברוסיא כ"ק מרן אדמו"ר מליבאוויץ שליט"א" (המילים "אדמו"ר מליבאוויץ" נדפסו בדיו זהובה).

                                                                                                  ביקור האדמו"ר הריי"ץ בארץ ישראל

כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ ביקור בארץ ישראל, מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). מטרת הביקור הייתה לבקר במקומות הקדושים ולהשתטח על קברי צדיקים, לפעול להטבת מצבם של יהודי רוסיה, וכן לבחון אפשרות של מגורים בארץ ישראל.

הריי"ץ יצא מביתו שבריגה בכ"ב תמוז תרפ"ט, והגיע ברכבת דרך ברלין וּוינה לעיר הנמל האיטלקית טריסט, שם עלה על אנייה לאלכסנדריה שבמצרים. בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי ב' מנחם אב, בתום עשרה ימי נסיעה, הריי"ץ הגיע לתחנת הרכבת בלוד. בתחנה המתינו לבואו המוני אנשים ונערכה לכבודו קבלת פנים רשמית מטעם הרבנות הראשית לארץ ישראל, הרבנות הראשית לתל-אביב, ראשי ונכבדי מושבות שונות, מנהלי ישיבת "תורת אמת", ונכבדי וזקני חסידי חב"ד.

לאחר מעמד קבלת הפנים, הריי"ץ המשיך בדרכו והגיע אל תחנת הרכבת של ירושלים בסביבות תשע וחצי בבוקר. עוד טרם הגעתו, התפרסמו כרזות ברחבי העיר ומודעות בעיתונות מטעם גופים ומוסדות שונים המזמינים את הקהל הרחב לבוא ולקבל את פניו. ואכן, קהל רב של אלפי אנשים המתין בתחנת הרכבת בירושלים, וקבלת פנים נוספת נערכה לכבודו בהשתתפות נכבדי וראשי העדות.

ביומנו מתאר מזכיר ישיבת "תורת אמת" הרה"ח ר' שמעון גליצנשטיין את קבלת הפנים שנערכה לכבודו של הריי"ץ: "על-יד תחנת הרכבת בירושלם צבאו המונים רבים... בשעה 9.15 הגיעה הרכבת להתחנה. הקהל שהתאסף הגיע כפי המשוער לחמשת אלפים איש, כולם נחפזים להקרון של כק"ש ומרגע לרגע אתה שומע קריאה – הנה, זהו האדמו"ר, הנה זהו האדמו"ר! ומיד תנועה ותנודה, זע נחשול של ראשים, ואולם הקהל מתנהג בשקט ובחשיבות. המשטרה שלחה משמר-כבוד... שמרה על הסדר וחלקה לכק"ש את הכבוד הראוי. באולם ההמתנה על-יד הרכבת קבל את פני כק"ש הרב רש"א וועבר ב"כ הרבנות הראשית לאר"י בירושלם, ב"כ הגאון ראי"ה קוק הרב הראשי לא"י, ב"כ הגאון הראשון לציון הרב יעקב מאיר, ב"כ הגאון רי"ח זוננפלד הרב ואב"ד בירושלם, הגאון ר"א קלצקין הרב מלובלין, הרה"ג רי"מ חרל"פ רב דשכונת שערי-חסד, הרה"ג ווידאל סורנגה ב"כ עדת הספרדים ומזכירה מר קוסטו, החסיד הישיש רא"ל אראנין, הרב משה בלוי והרב ראובן שלמה יונגרייז מנהלי מרכז אגודת-ישראל באר"י... ברציף ובמגרש שלפני הרכבת לא היה מקום פנוי, נראה ים של ראשים ובקושי גדול עלה ביד המשטרה לעשות דרך עבור כק"ש לעלות אל האוטו... קבלת פנים ברוב הדר כזו – היא הראשונה בירושלם" ("יומן רשמי בקורי כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש בארץ ישראל", אב תרפ"ט, עמ' ה-ו).

במשך כל ימי שבתו בירושלים התאכסן הריי"ץ במלון "אמדורסקי", שהיה בזמנו מבתי המלון המפוארים ביותר בארץ ישראל. הריי"ץ נפגש עם הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והרב יוסף חיים זוננפלד, עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר, עם רבני העדה החרדית, וכן עם אדמו"רים, מנהיגים, עסקנים ואישי ציבור רבים. במהלך ביקורו בארץ קיבל הריי"ץ על עצמו מחדש את הנשיאות על מוסד "כולל חב"ד" בארץ ישראל, ואף ערך ביקור במשרדי הכולל בשכונת מאה שערים בירושלים [אדמו"רי חב"ד לדורותיהם כיהנו כולם כנשיאי "כולל חב"ד", אולם במשך מספר שנים סירב האדמו"ר הריי"ץ ליטול על עצמו את עול הנשיאות בשל מחלוקות ופילוגים שונים בכולל].

חמישה-עשר ימים שהה האדמו"ר הריי"ץ בארץ ישראל. בין היתר, ביקר בערים צפת, טבריה ומירון, בחברון, תל-אביב, עפולה, פתח תקווה, בני ברק, ובמקומות נוספות. ביום חמישי ט"ז מנחם אב תרפ"ט, עם תום מעמד הפרידה הרשמי בתחנת הרכבת בלוד, עלה הריי"ץ על רכבת לאלכסנדריה, ומשם הפליג בחזרה לאירופה.

47X62 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. קמטים ובלאי קל.

מכתב (בכתב יד) חתום בידי הרה"ג ר' שלמה יוסף זוין. קזמירוב (Kazimirovo), פלך מינסק, בלארוס, י"ג סיון תרס"ח, 30 במאי 1908.

דף (מקופל לשניים), המכתב כתוב על גבי עמוד אחד; בגב מופיעה כתובתו של הרב זוין (באותיות קריליות).

נשלח אל מר אלעזר (לזר) ניסלוביץ' (1854-1914; Lazar Nisselovich), הנציג היהודי ב"דומה הממלכתית השלישית של האימפריה הרוסית" ומראשי הלוחמים נגד האנטישמיות ובעד זכויות היהודים ברוסיה הצארית (על פעילותו באותן שנים יחד עם אדמו"ר הרש"ב לטובת יהדות רוסיה, ראה אגה"ק הרש"ב, חלק ב, אגרות רסד-רסה, רפז, רצז, רצט, וראה סיפור מעניין המובא בספר "במחיצתם של גדולים", עמ' 182-184).

עדות היסטורית נדירה לפעילותו הציבורית המוקדמת של הרב זוין, בתקופת כהונתו כרבה של קזמירוב, בהיותו כבן עשרים ושתיים שנה בלבד. במכתבו שלפנינו, הרב זוין מחזק את ידיו של הציר היהודי מר לזר ניסלוביץ', לאחר שנשא נאום תקיף בפני חברי הדומה הרוסית, שבו הגן בעוז ובגאווה על כבודו של העם היהודי. הרב זוין כותב: "ירשני נא כבודו להביע לפניו בזה את רגשי הכבוד והתודה [...] בעד הופעתו על הקתדרא של דומת-הממלכה, בישיבת-הערב של יום 27 מאי, בתור דיפוטט יהודי המגין ברמה על כבודו המחולל של עמו [...] הפרקציות הימניות [...] גרמו לו עכובים ומעצורים ברעש-קולותיהם ובתהלוכותיהם הפראיות; אבל – רוחו לא נפל מעל כבודו ובאופן מצוין עלתה לו להתגבר עליהם ולהגן על כבוד עם משולל-זכוית האדם. הריני מביע את תקותי וברכתי – ביחד עם הרבה הרבה מאד מאחינו הנדכאים והנאנקים – כי, עד כמה, שלדאבוננו, מעטים מאד הם מספר באי-כחנו בהדומה השלישית, לא יהיה בכ"ז הופעת כבודו [...] ובאמץ ובמרץ כבודו כפעם בפעם להגן על כבודו וזכיותיו של עמנו, בין בנאומי-הגנה ובין – מה שעוד יותר נכבד הוא לנו – בנאומי-האשמה, בקראו את הקריאה הגדולה: 'אנחנו מאשימים!' על גזל-המשפט ועל שלילת-הזכיות [...] ואלקי ישראל יהיה בעזרו!".

הרה"ג הרה"ח ר' שלמה יוסף זוין (כסלו תרמ"ז-תשל"ח), מגדולי הגאונים הרבנים בדור האחרון, סופר פורה, עורך האנציקלופדיה התלמודית, חתן פרס ישראל, אב בית הדין של רבני חב"ד בארץ ישראל וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. נולד לאביו הרה"ח ר' אהרן מרדכי אב"ד קזמירוב, מחסידי חב"ד-קאפוסט. מצד אמו היה נכד לר' שמואל אברהם אב"ד פאריטש (מתלמידי ר' הלל פאריטשער). נסמך לרבנות על ידי האדמו"ר רבי שמרי' נח שניאורסון מבוברויסק (בן המהרי"ל מקאפוסט, בן ה"צמח צדק"), שהיה רבו המובהק בתורת החסידות, ועל ידי הגאון הרוגוצ'ובי. לאחר פטירת אביו בכ' סיון תרס"ג, בהיותו בגיל שבע-עשרה שנים בלבד, עלה על מקומו בכס הרבנות. בהמשך שימש ברבנות קלימוב, מגלין, ונובוזיבקוב.

בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכיהן כרב קהילת חב"ד בתל אביב. בשנת תרצ"ז עבר לירושלים, שם כיהן ברבנות. הן בתקופת רבנותו ברוסיה והן לאחר עלייתו לארץ ישראל, נטל חלק בעסקנות ציבורית לטובת העם היהודי. במשך השנים עמד בקשר הדוק עם אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש וסייע במאמציו הרבים להטבת מצבם של יהודי רוסיה. לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"ץ, היה בין הראשונים שחתמו על "כתב התקשרות" לרבי מליובאוויטש.

[1] דף (מקופל לשניים). 21 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול. כתמים ובלאי קל.