חמישה סטים, ובהם עשרות רבות של כלי שרטוט ומדידה מגוונים, נתונים בתיבות ונרתיקים ייעודיים מקוריים; תוצרת ארבע פירמות שונות בגרמניה ובארה"ב (E. O. Richter., Eugene Dietzgen, Keuffel & Esser, Tower), [שנות ה-20-40 בקירוב].

כלי שרטוט ומדידה אשר שימשו את רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) בזמן לימודיו הנדסת חשמל בפריז, ולאחר מכן, בעת עבודתו כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחיינו הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי' (תרפ"ג-תשס"ה), נכדו יחידו של אדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... סטים של כלי שרטוט שדודי [הרבי מליובאוויטש] השתמש בהם בפריז ובניו יורק. הוא נתן לי אותן לאחר פטירת אביו [רבי לוי יצחק שניאורסון, כ' אב תש"ד 1944], בשעה שהפסיק את עבודתו כמהנדס חשמל. ביליתי שעות בצפייה כיצד הוא משתמש בכלי השרטוט האלה והייתי מוקסם מכך". האישור מתוארך – 30 בינואר 1991.

רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש), למד תחילה בגימנסיה ובאוניברסיטה המקומיות בעיר הולדתו יקטרינוסלב, ובהמשך בפקולטה לבניית ספינות של המכון הפוליטכני של לנינגרד (פטרבורג). בתקופת מגוריו בברלין (1927-1933), שמע הרבי קורסים לפילוסופיה ולמתמטיקה באוניברסיטת "פרידריך וילהלם" (כיום, אוניברסיטת הומבולדט), במקביל ללימודיו ב"בית המדרש לרבנים". לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה העתיק הרבי את מקום מגוריו לפריז, שם למד בבית הספר המיוחד לעבודות ציבוריות בבניין ובתעשייה (ESTP), והשתתף בין היתר בקורסים בגיאומטריה, חשבון אינפיניטסימלי, כימיה, פיזיקה, מתמטיקה, חשמל ועיצוב. בראשית שנת 1938 קיבל דיפלומה בהנדסה מכנית ובהנדסת חשמל. בחודש סיון תש"א (1941) הצליח הרבי להימלט מאירופה ולהגיע לארה"ב, שם התיישב בחצר חמיו אדמו"ר הריי"ץ, בשכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו יורק. לצד עבודתו בהנהלת מוסדותיה המרכזיים של תנועת חב"ד, עבד הרבי בשנים הראשונות להגעתו לארה"ב כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק. על פי האישור המצורף מאת אחיינו בארי גורארי', כלי השרטוט והמדידה שלפנינו שימשו את הרבי מליובאוויטש הן בתקופת לימודיו הנדסה בפריז והן במהלך עבודתו כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק. [בשעה שהרבי הפסיק את עבודתו כמהנדס, נמסרו הכלים לאחיינו הרשד"ב גורארי', וייתכן שבהמשך שימשו גם אותו בעבודתו המדעית].

גודל ומצב משתנים.

כובע של הרבנית חנה שניאורסון, אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

כובע שחור, בחזיתו סרט קטיפה. תוצרת הפירמה Mitseré – ארה"ב, שנות ה-40 בקירוב.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכובע הצרפתי של חברת Mitseré שלבשה אמו של גיסי [הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש]. בשעה שאחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש] וכלתי [הרבנית מינא גורארי', אשת הרשד"ב גורארי'] פינו את דירתה [של הרבנית חנה] לאחר פטירתה, אחותי העניקה לי את הכובע. לבשתי אותו מספר פעמים בשנות ה-60". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.

ידועות מספר תמונות של הרבנית חנה שניאורסון בשנות ה-40-50, בהן היא נראית חובשת כובע בד הדומה בצורתו וסגנונו לכובע שלפנינו.

הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה, 1880-1964), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. בתם של רבה של ניקולייב שבאוקראינה, רבי מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי (בת הרב יצחק פושניץ, רבה של העיירה דוברינקה הסמוכה לניקולייב). אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון. פעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר.

רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד. שנתיים מאוחר יותר, בשנת תש"ו חצתה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה רבי מנחם מענדל, שהתגורר באותן שנים בסמיכות לחותנו אדמו"ר הריי"ץ בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו-יורק, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי לפגוש אותה לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליגו יחד באנייה לארה"ב.

לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה ובקרבת מקום לבנין 770, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו יורק, ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418. כשלוש שנים לאחר בואה הסתלק מחותנה אדמו"ר הריי"ץ, ובנה רבי מנחם מענדל שניאורסון עלה על כסאו.

הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון אדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
 לאחר הסתלקות הרבנית חנה בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה של הרבנית חנה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190).

25X22X16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. תווית החברה (Mitseré) מנותקת.

ספר ליקוטי אמרים - תניא, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. הוצאת קה"ת, ברוקלין ניו יורק, י"א ניסן תשמ"ב 1982. "שמונים שנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א".

מהדורה מיוחדת של ספר התניא (הוצאה קסד) שנדפסה לרגל יום הולדתו השמונים של הרבי מליובאוויטש – י"א ניסן תשמ"ב. בסופה נדפסו צילומי השערים של כל הוצאות ספר התניא ותרגומיו עד לשנה זו ופקסימיליות של כתבי-יד התניא מהדורה קמא.

הספר חולק על ידי הרבי למשתתפים בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ב, בצרוף דולר לצדקה – לפנינו עותק של ספר התניא בלבד, ללא הדולר המצורף.

רישום מאת המקבל: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".

                                                                                                                מעמד החלוקה

בקובץ לחיזוק ההתקשרות - כט (עמ' 13-15) מתואר מעמד חלוקת ספר התניא שלפנינו:

"י"א ניסן 'שמונים שנה' היה אחד מהאירועים הגדולים שהיו בתולדות ליובאוויטש. ביום י"א תשמ"ב גדשו את 770 המוני אורחים מכל רחבי תבל. כבר משעות אחה"צ המוקדמות החלו לתפוס מקומות להתוועדות, ולערך מהשעה שש בערב כבר הי' קשה למצוא מקום טוב. מחמת ריבוי האורחים המצופים, תוכנן שיעשו אוהל מחוץ ל-770 ואלו שלא יוכלו להיכנס, יצפו שם בהתוועדות במסך וידאו ענק. אך לפועל, מחמת הקור והרוח פירקו את כל היתדות שבנו, והרעיון נגנז. התוועדות זו זכורה כאחת ההתוועדות עם ריבוי משתתפים הגדול ביותר. הרבי ישב קרוב לעמוד שלכיוון ארון הקודש [בדרך כלל יושב בצד העמוד לכיוון מערב]. בהתוועדות השתתפו רבנים מכובדים, ואנשי ציבור נבחרים. בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר, שכעת יחלק תניא לכל אחד מהמשתתפים, כאות הוקרה על כך שהגיעו הנה. הרבי ציין שהוצאה זו הודפסו כל עמודי השער של כל התניא'ס שהודפסו עד לאותו היום. והדגיש, כי החלוקה היא בכדי שילמדו בספרים עד שיקרעו, ויזדקקו להדפיס תניא'ס חדשים. כמו"כ אמר: 'לכן אתן לכל אחד ואחד שרוצה תניא, וכן דולר לצדקה, ולאחרי שיקבלו האנשים יקבלו ג"כ הנשים, כי גם הן מחוייבות בידיעת אלוקות וכו''. קודם החלוקה הודיע כ"ק אדמו"ר אודות ברכה אחרונה, ולאחרי' ברך בעצמו. אח"כ אמר שילכו לפי סדר, שיעברו מצד אחד לצד שני, ומבקשים שלא ידחקו כי כולם יקבלו, וסימן בידיו הק'. בין הדברים אמר: 'כל אחד יקבל תניא ודולר ואין נוגע אם קודם או אח"כ, ואין נפק"מ בזה, ושלא יהי' בלבולים שזהו היפך 'כי לא בחפזון תצאון', ולא נורא אם יקח כמה דקות', ואמר כ"ק אדמו"ר שבעצמו יחכה עוד יותר, עד שיבוא לקחת האחרון שבישראל הנמצא כאן. כן אמר שהנשים ירדו לקבל רק אחרי שיצאו האנשים קודם, בכדי שלא לעשות בלבולים, והסביר מדוע ג"כ הנשים חייבות בלימוד החסידות. אח"כ חזר שוב שלא ידחפו, כי זה רק יבלבל, וכשזה יבלבל זה יקח יותר זמן. לפועל החל לחלק כ"ק אדמו"ר כמה תניא'ס, אך כשהקהל לא הפסיק מלדחוף, אמר שאם ידחפו אזי יפסיקו (לחלק), יותר טוב שירגעו. כשהמשיך להיות המולה ובלבול, התיישב כ"ק אדמו"ר, ואמר שכל זמן שלא יפסיקו לדחוף לא ימשיכו בהחלוקה. וכשנהי' סדר מוחלט ואף אחד לא דחף, נעמד שוב והמשיך לחלק. במהלך החלוקה, כ"ק אדמו"ר עמד מלא קומתו וחילק תניא לכאו"א, לקח בידו הימנית והעבירה לשמאלית ונתן למקבל. בעת ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שיקבלו זאת בסבר פנים יפות. ובאמת הי' אפשר לראות על פני כ"ק אדמו"ר כמין שביעות רצון... היו כאלו שכ"ק אדמו"ר חייך אליהם במיוחד, ובעיקר לילדים קטנים... כ"ק אדמו"ר הורה בידו הק' להגברת השירה בשירים 'כי אלוקים יושיע ציון' ו'מי לי בשמים וגו''. עברו שני שוטרים, וביניהם גוי, ואח"כ חייך כ"ק אדמו"ר לריל"ג ואמר לו משהו ע"ז שעבר גוי בתור לקבל בתניא כמו כולם. כ"ק אדמו"ר התיישב בשעה רבע-לארבע והמשיך לחלק עד חמש דקות-לחמש. לאחרי שנגמר התור, קם כ"ק אדמו"ר ממקומו בחיוך והורה בידו הק' שהקהל ייצא (סימן בידו העברה, מצד ימין לשמאל) והתחיל לשיר 'כי בשמחה תצאו', כשמורה להגברת השירה. לאחרי שיצאו כמעט כולם, החל לחלק לנשים כשהוא עומד על רגליו... לאחרי שחילק לנשים כחצי שעה, התיישב וחילק להם עד השעה שש-ועשר דקות (!). לכל אחת ואחת איחל פסח כשר ושמח... לאחר החלוקה, שאלו את כ"ק אדמו"ר מה לעשות התניא'ס שנשארו (כ-3000). וענה שישיב על כך כשיחזור מהאוהל. לאחרי שחזר אמר שימכרו אותם בזול לקהל הרחב, אלא שישנו את התאריך 'י"א ניסן' שבדף השער, ואכן שינו זאת ל'י"ג ניסן'".

[5], שלד, [3] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חיתוך שוליים על גבול הטקסט. כריכה מנותקת, ללא השדרה (מפורקת לשני חלקים).

"קונטרס חג הגאולה יב-יג תמוז, תרפ"ח", ודולר לצדקה, שניתנו מאת האדמו"ר מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. הוצאת קה"ת, ברוקלין ני-יורק, תש"נ [1990]. "מאתיים שנה להולדת כ"ק אדמו"ר הצ"צ; ארבעים שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א". 

רישום על גבי עטיפת הקונטרס: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א"; רישום בשולי שטר הדולר: "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".

במוצאי יום ראשון, אור לט' תמוז תש"נ, לאחר ששב מציון חותנו אדמו"ר הריי"ץ ובתום תפילת ערבית, חילק הרבי את הקונטרס שלפנינו. בקונטרס נדפסו אגרת ומאמר חסידות ששלח הריי"ץ לרגל חג הגאולה הראשון יב-יג תמוז תרפ"ח, שנה לאחר שחרורו מהמאסר ברוסיה הסובייטית, ובסופו חמישה מכתבים נוספים של הריי"ץ משנת תרפ"ח. אל הקונטרס צירף הרבי דולר לצדקה.

מעמד החלוקה

בקובץ לחיזוק ההתקשרות - כט (עמ' 38-39) מסופר על מעמד חלוקת הקונטרס שלפנינו: "הדפיסו אלפי עותקים של 'קונטרס חג הגאולה י"ב י"ג תמוז תרפ"ח' במהדורה חדשה ומהודרת, ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר, ובהוספת כמה מכתבים מתרפ"ח. כ"ק אדמו"ר חזר מהאוהל בשעה רבע-לעשר לערך, ואחר כמה דקות נכנסת לזאל הגדול לתפילות מנחה ומעריב. בינתיים נודע שאחר תפילת מעריב יחלק כ"ק אדמו"ר את הקונטרס החדש שהדפיסו, ולשם כך הגיע קהל גדול יותר... בסיום תפילת ערבית, ירד כ"ק אדמו"ר למקום 'החלוקות' שליד הבימה שלו, והחל בחלוקת הקונטרס כשמצורף בתוכו שטר של דולר לצדקה... החלוקה הסתיימה בשעה אחת עשרה ארבעים". לפנינו קונטרס ודולר שניתנו מידיו הקדושות של הרבי במעמד החלוקה הנ"ל, באור לט' תמוז תש"נ. 

קונטרס: 16 עמ'. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב מאוד.

מטבע של 25 סנט (רבע דולר, קוורטר), שהתקבל מהאדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

מצורף אישור חתום על קבלת המטבע מידי הרבי בשנות התש"כ (שנות ה-60).

מצב טוב.