שעון שולחני של הרבנית נחמה דינה שניאורסון, אשת האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
שעון שולחני מתוצרת חברת Semca בשווייץ. מסגרת השעון משובצת אבני חן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי בתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון אבני החן של אמי בו היא השתמשה בכל תקופת מגוריה בארצות הברית". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר לאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. בת הרבנית יוכבד (לבית משפחת שיינברג) ובת הרה"ק ר' אברהם שניאורסון מקישינב, בן האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין, בנו הרביעי של האדמו"ר ר' מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בליובאוויטש ביום י"ג אלול תרנ"ז, בהיותה קרוב לגיל 16, נערכו נישואיה עם בן דודה מדרגה שלישית, רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ, בנו יחידו של האדמו"ר הרש"ב. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. "בחכמתה ועדינות אופיה רכשה לעצמה הערכה רבה מצד הכל, תוך התחשבות גדולה בדעותיה בתחומי הנהגת הבית, סדרי משפחה וכדו'". שלוש בנות היו לה ולבעלה האדמו"ר הריי"ץ – הבכורה הרבנית חנה גורארי' (נולדה כ"ה אב תרנ"ט), האמצעית הרבנית חיה מושקא שניאורסון (נולדה כ"ה אדר תרס"א) והצעירה שיינא (סוניא) הורנשטיין (נולדה כ"א טבת תרס"ד; נספתה בשואה).
כשנאסר בעלה האדמו"ר הריי"ץ בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות בינלאומית שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה. ביומא דפגרא נהגה לקבל חסידים לביתה ולהעניק להם מברכותיה. לאחר הסתלקות בעלה בשנת תש"י, פרסמה מכתב חריף נגד הניסיון לנשל את חתנה הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) מתפקידיו בנשיאות מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, אגודת חסידי חב"ד וכפר חב"ד. עמדה בנשיאות קרן הצדקה "רייונדשל" [רבי יוסף יצחק ונחמה דינה שניאורסון ליובאוויטש], שפעלה משנת תש"ד ועד להסתלקותה בגיל 89 בעשרה בטבת שנת תשל"א.

7.5X7.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (נראה שהשעון פועל).

שעון ומצפן כיס שרבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) העניק במתנה לאחיינו הרה"ת ר' שלום בער (בארי) גורארי', בשנת 1945.
תוצרת חברת Ansonia Clock Co., ברוקלין, ניו-יורק, שנות ה-20.
שילוב של שעון שמש ומצפן כיס, נתון במארז עשוי פליז. בצדו הפנימי של המכסה העליון טבלה מודפסת המפרטת את קווי האורך והרוחב, קו המשווה והזמן ב-42 ערים שונות בארה"ב. הכלי נועד למטרות למידה והיה בשימוש נרחב בקרב נוער הצופים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי ר' שלום בער (בארי) גורארי (תרפ"ג-תשס"ה), נכד האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את מצפן השעון שדודי [הרבי מליובאוויטש] העניק לי במתנה בשנת 1945". האישור מתוארך - 1 ביוני 1989.

8X5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (במבט שטחי נראה שהמנגנון פועל ותקין). שפשופים ושריטות בלוח ובמארז.

ספר מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים מאת המגיד רבי דוב בער ממזריטש. לבוב, [תקנ"ז 1797]. נוסח השער על פי מהדורת לבוב תקנ"ב. 

בשער: בשער: "ספר מגיד דבריו ליעקב [האותיות הסופיות מודגשות לציון שם המחבר – רבי דוב], והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש... עם כמה לקוטים חדשים מהרב המחבר... קמו ונתעוררו פה ק"ק לבוב ... ואחד מהם ... ר’ אורי זאב אשכנזי ... להדפיס ספר היקר הזה מחדש"
הספר הובא לדפוס על ידי רבי שלמה מלוצק (מחבר ספר "דברת שלמה"), תלמידו המובהק ושאר בשרו של המגיד ממזריטש. בתחילת הספר כתב רבי שלמה מלוצק שתי הקדמות יסודיות ומפורסמות בעולם החסידות, שבהן מספר על רוח הקודש ששרתה על רבותיו – הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, ועל רום השגותיהם ומדרגותיהם. בהקדמתו הראשונה מביא ר' שלמה מלוצק פרטים שונים אודות הדפסת הספר, בין היתר כותב, שעיקר הספר הועתק "מכתיבת יד הרב המופלג החסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא".

ד, [1], ד-לא דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. קרע חסר בשולי דף השער, ובכמה דפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בהשלמת נייר. סימני עש עם פגיעה מזערית בטקסט בכמה דפים. חותמות ספריה. רישומים. כריכת עור חדשה.
פרט השנה בשער משובש. התאריך על פי מפעל הביבליוגרפיה.

ספר תורה אור, חלק ראשון, מאמרי חסידות על חומשים בראשית שמות, ועל המועדים חנוכה ופורים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע. קאפוסט, דפוס הרב שבתי ב"ר שמעון [סלאווין], תקצ"ז 1836. מהדורה ראשונה. שני שערים; חלק מאותיות השערים נדפסו בדיו אדומה.

הגהה בעמ' כח/2. חתימות בעלות בשער: "שאול גינצבורג ממיר"; "שאול בר"א סענדר גינצבורג מקאפוסט במיר". ר' שאול ב"ר אלכסנדר סענדר גינצבורג (בערך תקמ"ה-תרכ"ה), חסיד האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע, סבא רבא של נשיאה השלישי של מדינת ישראל זלמן שזר [אמו שרה, בת ר' משה גינצבורג ממיר (בערך תק"פ-תרע"ב), בן ר' שאול גינצבורג מקאפוסט-מיר]. נולד בקאפוסט שברוסיה הלבנה, ובהיותו בן י"ח שנים נישא לבת הנגיד ר' משה שוורץ מהעיר מיר שבליטא, אבי משפחת שחור המסועפת ממיר. ייסד ועמד בראש הקהילה והמניין החב"די במיר.

באחת מרשימותיו מביא נינו זלמן שז"ר סיפור מעניין אודות זקנו ר' שאול גינצבורג, שקודם נישואיו נסע לליאדי להתייעץ עם האדמו"ר הזקן אודות העתקת מגוריו למיר הליטאית, עיר מבצרם של ה'מתנגדים', הרחק מעיר הולדתו קאפוסט: 

"עד לכך לא הייתי, גם מקורות לא ראיתי, אולם שמועה נאמנה היא ששמעתיה לא פעם לא פעמים, מפי אבא ומפי סבא ומפי קרובים ורחוקים, באותו הנוסח ובאותם הפרטים. וכאשר הספור הזה חי בזכרוני, כן אספרנו.

מיר כידוע, עיר של גדולי תורה היתה ומבצר של התנגדות ליטאית... המתעשרים שבמיר חפשו להם חתנים לבנותיהם מגדולי המיוחסים ומופלגים בתורה והביאום ממרחק... בין המתעשרים הללו, מוקירי רבנן, התבלט בסוף המאה הי"ח ר' משה'קה שוארץ, אבי ה'שווארצע משפחה' הידועה במיר לתהילה. ובהתעשרו השיא את בנותיו לחתנים, רבי היחש בקהלות מפורסמות. ביניהם... לר' זשעמא מפאריטש, מתלמידיו של ר' הלל מגדולי חב"ד... נשארה לו בת זקונים, מירק'ה, משכלת ורבת חיל ולא רצה להוציאה מביתו כי אם חפש לו חתן כערכו שיאבה להשאר במיר אתו.
ואבי סבי, ר' שאול בר' אלכסנדר זיסקינד גינצבורג זצ"ל, איש קאפוסט היה, בן טובים ולמדן גדול בנגלה ובנסתר. נתנו השדכנים עינם בו לשדכו לר' משה'קה שווארץ במיר. אולם האברך חסיד היה ומקושר לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד החב"ד בעל התניא והשו"ע. ומיר – מבצר של מתנגדים היא. הסס הצעיר להכניס את עצמו לסכנה זו. פן חלילה יצטרך להנתק מחסידותו, מקור חיותו. קם ועלה ללאדי לשאול בעצת רבו. שמח הרבי שנזדמן לו שליח כזה למרכז של מתנגדים. הרגיע את חסידו הנבוך, נגש אל האצטבא והוריד ממנה את הסידור החדש שלו, שהופיע בדפוס סמוך לזמן ההוא הושיט אותו במתנה לו ואמר: סע, בני, השם יתברך יעזור לך שלא תצטרך להתפלל בלי מנין. ומכיון שברי היה לו לאברך החבד"י, כי לביהמ"ד של מתנגדים לא ישלחנו הרבי להתפלל, הבין כי עליו הטיל הרבי את המשימה להקים מנין חבד"י בעיר המתנגדית. שמח הצעיר והנלהב לשליחות הנשגבה. הסכים לשידוך הטוב שהוצע לו ויצא למיר.
וכך הוה. אבי-סביב יסד לו מנין חבד"י בתוך מבצר המתנגדות, מול ביהמ"ד הלבן. התלקטו אליו אברכים מבני המקום וגם מבחורי הישיבה, מהם שאבותיהם הצטרפו לחסידות במקומות מוצאם, ומהם חדשים, שבשורת החסידות החב"דית שבמיר כבשה את לבם. ומסורת היא בפי חסידי מיר כי מנין חב"די זה שיסד אז בעירתם אבי סבי ר' שאול גיצבורג ז"ל, ושבו התפללו לפני התיבה כל השנים מתוך הסדור שנתן לו האדמו"ר הזקן בידיו ממש – ממנו יתד וממנו פינה לכל גרעיני תנועת חב"ד אשר בעירות רוסיה הלבנה" (ספר מיר, ירושלים תשכ"ג, "פרקי מיר (מפי השמועה)", עמ' 263-264. ראו עוד: ספר נשיא וחסיד, פרק ראשון, עמ' 31 ואילך; "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", ג, עמ' 1111, שם מכונה ר' שאול מצ'שניק).

[1], קסז, [1] דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. כתמי דיו קשים בשוליים העליונים של דף השער ודפים נוספים. קרעים חסרים וסימני עש בכמה דפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים ברצועות נייר דבק. רצועות נייר דבק לחיזוק בשולי דף השער. חותמות ורישומים. כריכת עור חדשה ונאה.

ספר "תורה אור" הוא מספרי היסוד של תורת חסידות חב"ד, בו נכללו מאמרי בעל התניא על שני חומשי תורה בראשית שמות, כפי שנרשמו מפיו על ידי אחיו רבי יהודה ליב (המהרי"ל) מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה". הספר סודר ונערך בידי נכדו-תלמידו האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, והובא לדפוס על ידי רבי אהרן אלכסנדרוב משקלוב (חתן האדמו"ר האמצעי, שנפטר בסמיכות להדפסת הספר, בכ"ד אייר תקצ"ז).
במכתבו מעיד "הצמח צדק" על המאמרים הכלולים בספר "תורה אור": "הרבה מהם שם רבנו ז"ל [בעל התניא] בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס" (אגה"ק ה"צמח צדק", ברוקלין, תשע"ג, אגרת כד, עמ' מב). בשעה שטרח ה"צמח צדק" בעריכת הספר ובהגהתו, לא עסק בשום עניין אחר, ואף לא השיב תשובות בהלכה בכתב או בעל פה, זאת מגודל הטרדה והאחריות שהיו לו בהתקנת כתבי זקנו בעל התניא (שם, עמ' מא).
ספר "תורה אור" הוא מהספרים האחרונים שנדפסו ברוסיה טרם סגירתם של כל בתי הדפוס היהודיים בשנת תקצ"ז (1836), בעקבות הלשנת המשכילים. מאז ואילך הורשו להתקיים רק שני בתי דפוס, בווילנה ובז'יטומיר, שעמדו תחת פיקוח חמור של השלטון הצארי. מעבר לשער הראשון בעותק שלפנינו, רישום צנזור בעט וחותמת צנזורה. חלקו השני של הספר, על חומשים ויקרא-דברים, נדפס (במתכונת אחרת בשם "לקוטי תורה") כ-12 שנים לאחר מכן, בז'יטומיר שנת תר"ח.

ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, הפטרות, מגילות, אגרות, ליקוטים שונים ושו"ת בהלכה, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו 1842-1866]. מהדורה ראשונה. סט שלם – ארבעת החלקים.
ספריו של ר' אהרן מסטראשעלע לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים:
* כרך ראשון (בראשית, שמות, ויקרא, מועדים ומגילות – לבוב, תר"ב): [2], צג; [1], עו; נו, [1] דף. ([1] דף אחרון – השמטות מפרשת מקץ, שייך לסוף חלק ד).
* כרך שני (ליקוטים ושו"ת – לבוב, תר"ב): [1], לה, [2], מה-קו דף.
* כרך שלישי (במדבר – וורשא, תרכ"ו): [2], לא, לג-עו דף.
* כרך רביעי (דברים – וורשא, תרכ"ו): [2], סב; יח, [4] דף (עם לוח הטעות ושני דפי ההשמטות בסוף).

23.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים ופגעי רטיבות קלים. קמטים קלים. קרעים קלים, חלקם משוקמים במילוי נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות דיו אחדות. כריכות עור חדשות, תואמות.

הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו.
ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. האדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן – פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", ה' שערים, פתיחה והקדמה, והוא ביאור על "שער היחוד והאמונה" של בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה" (ראה פריט קודם – פריט 62), ובו ה' שערים, והוא ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.