שני ספרי שו"ת בשלושה כרכים, מאת תלמיד בעל התניא ותלמיד ה"צמח צדק":
* שו"ת דברי נחמיה, חלק ראשון – אבן העזר, וחלק שלישי – יורה דעה, מאת רבי נחמיה הלוי גינזבורג מדוברובנה, מחשובי תלמידיו של בעל התניא. ווילנא-וורשא, תרכ"ו-[תרמ"ז] 1866-1887. מהדורה ראשונה.
על הספר שלפנינו כותב רבי דובער יהודה ליב, בן המחבר, בהקדמתו: "...יבינו נא בחיבור הזה, ידעו ויכירו, כי הוא אופן חדש בחוש הלימוד, כמדומה שלא נמצא בזה האופן בשום חיבור שקדמהו, לדייק בחילוקי הדעות וסברות הפוסקים מראשונים עד אחרונים, במקום שדבריהם באים דוקא מפורשים ומבוארים על מקומן, ימצא בהם עומק נפלא, לשקול במאזני צדק כל סברא וסברא בדבר והיפוכו ברצוא ושוב כמה פעמים... והיה יהיה הספר החדש הזה לנס ולסגולה לקנין הלמודית בנפש החפץ לכל הוגה בו בנחת ובמתון ובעומק הדעת... ". בחלק גדול מכרכי "דברי נחמיה" נדפסה התכתבות ענפה בינו לבין תלמידי בעל התניא, בראשם האדמו"ר ה"צמח צדק" ורבי יצחק אייזיק מהומל. רובו של חלק "אבן העזר" שלפנינו מכיל התכתבות ענפה עם ה"צמח צדק"; עשרות תשובות של הצ"צ נדפסו בו לראשונה (חלק "אבן העזר" נדפס סמוך לאחר הסתלקות הצ"צ). בספריו נדפסו ביאורים רבים לפסקי רבו בעל התניא בשלחן ערוך שלו ובסידורו.
המחבר רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה (תקמ"ח-תרי"ב), מגאוני חב"ד, תלמיד מובהק של בעל התניא, ותלמיד-חבר של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. היה חתנו (בזיוו"ש) של רבי חיים אברהם, בנו של בעל התניא. היה מתמיד גדול, גאון חריף, מחדש ועמקן. נודע בענוותנותו ושפלות רוחו. כל ימיו ברח מהכבוד, ומיאן לשמש במשרת רבנות. פרנסתו הייתה ממפעל לייצור טליתות, בעיר מגוריו דוברובנה, שהיה בבעלותו. המפעל הביא פרנסה גדולה להרבה מתושבי העיר, ועשירות גדולה לבעליו. לאחר שהחלו לייצר טליתות מכונה, נסגר המפעל, ורבי נחמיה ירד מנכסיו. האדמו"ר ה"צמח צדק" אמר עליו: רבי נחמיה מחייב את העניים כהלל הזקן ואת העשירים כרבי אלעזר בן חרסום, משום שהתמדתו העצומה בתורה הייתה בלי שום שינוי הן בימי עשירותו והן בימי עוניו (מתוך ההקדמה ל"דברי נחמיה", חלק אורח חיים). בנו המו"ל מספר בהקדמה לחלק "אורח חיים" עד כמה סמך הצ"צ על פסקיו של רבי נחמיה: "ובפירוש יצא מפה קדשו... שכל פסק הלכה שיצא ממנו אחר עיונו ופלפולו העמוקה מני ים, לא ימצא מי שיהיה כח... לסתור דבריו. ובתשובה אחת כתב עליו [הצ"צ]: הלכה כמותו בכל מקום". התכתב בשו"ת בהלכה עם גדולי דורו, גם עם ה"מתנגדים", כרבי דוד לוריא (הרד"ל) ורבי מאיר ברלין אב"ד מוהילוב. חלק מההתכתבות נדפסה ב"דברי נחמיה". תשובותיו בהלכה נדפסו בשלשת חלקי השו"ת "דברי נחמיה": אבן העזר (ווילנא תרכ"ו), אורח חיים (ווילנא תרכ"ט), יורה דעה (וורשא תרמ"ז).
שני כרכים. כרך אבן העזר: [6], ז; כט, לא-פב דף. דף ז מהספירה הראשונה נכרך פעמיים. כרך יורה דעה: [2], עג, [3] דף. שני דפי שער לכל כרך. 29-30 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות בכרך הראשון. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות בכרך הראשון. חותמות. רישום בכתב-יד בכרך הראשון. כריכות חדשות.
* שו"ת תורת חסד, חלק ראשון – אורח חיים, מאת רבי שניאור זלמן פרדקין אב"ד פולוצק ולובלין, מחשובי תלמידי ה"צמח צדק". וורשא, תרמ"ג 1883. מהדורה ראשונה.
המחבר רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין (תק"ץ-תר"ב), המכונה "הגאון מלובלין", מגדולי רבני וחסידי חב"ד, אב"ד פולוצק ולובלין, עילוי חריף וגאון אדיר, שהיה בקי עצום בכל חדרי תורה כנתינתה מסיני. מילדותו דבק ברבו המובהק ה"צמח צדק" מליובאוויטש, שהראה לו חיבה יתירה, והשתעשע עמו רבות בחריפות ובקיאות במרחבי התורה. עוד בצעירותו שלח לו רבו שאלות מורכבות בענייני עגונות, וסמך על פסקיו. ה"צמח צדק" כתב עליו: "אשר מדריגתו מגיע ל'גאון', לכן יוכל לסמוך על פסקם בלי שום גמגום". אחד ממנהגיו הקבועים היה ללמוד בכל יום סימן אחד בשו"ת "צמח צדק", על אף שידעם בעל פה, כדי להתקשר בנשמת רבו המובהק. בשנת תרט"ו התמנה לרבה של העיר פולוצק. לאחר פטירת ה"צמח צדק" בשנת תרכ"ו, עודד וחיזק את חסידי חב"ד לנסוע לאדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (ולא לאחיו האדמו"רים מקאפוסט ומלאדי), משום שראה במהר"ש ממשיך דרכו של אביו ה"צמח צדק". התערבות זו עלתה לו בכס רבנותו, והוא נאלץ להתפטר מרבנות פולוצק (אגרות בעל התורת חסד, ירושלים תשס"א, עמ' 84). בשנת תרכ"ח התמנה לרבה של לובלין, בה כיהן ברבנות למעלה מעשרים שנה. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים, ובשנותיו האחרונות התמנה לאב"ד הקהילה החסידית בירושלים. רבי שמואל סלנט העריכו מאד וכתב עליו: " גאון עולם, אשר גם בדורות שלפנינו היה נמנה בין גדולי הדור". על מצבתו נחקק: "... כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול, שר התורה, צדיק יסוד עולם... שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות אגדות תוספתא, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, וכל המדות של חכמים, וכל דבר שבתורה לא הניח שלא למד...".
את ספרו שו"ת "תורת חסד" על "אורח חיים" הדפיס בחייו בשנת תרמ"ג. חלקו השני של השו"ת, על חלק "אבן העזר", נדפס לאחר פטירתו, בשנת תרס"ט. ספרו נערץ על גדולי הפוסקים, ופסקיו נזכרים רבות בספרות השו"ת. כפי שהעיד על ספרו, אין בספר זה סברות שאינן מבוססות היטב. הוא כתב כי בעוד שישנם ספרים בהם החידושים הם "כהררים התלויים בשערה", בספרו שלו הם "שערות התלויות בהרים, כל סברא יש לה יסוד, ואף החידוש הקל מבוסס בראיות ובהוכחות". ה"ראשון לציון" רבי יצחק יוסף שליט"א, מספר שאביו רבי עובדיה יוסף היה נוהג ללמוד בימי חול המועד בשו"ת "תורת חסד", משום מצוות שמחת יום טוב. לדבריו, אביו הגר"ע יוסף היה נוהג לומר שבספר "תורת חסד" יש 'לומדע'ס' אמיתית, ולא 'לומדע'ס' הפורחת באויר, משום שכל סברה מוכחת מגמרא ערוכה.
בדף השער חותמת: יעקב גוטמאן ווארשא".
חותמות בדף השער בגרמנית: "המכון לחקר השאלה היהודית של המפלגה הנאצית – המחלקה לאוסטיודן [=ליהודי המזרח] – ליצמנשטט".
חותמות נוספות.
קנח דף. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות ורישומים בכתב-יד. קרעים בשולי דף השער. קרעים בדפים האחרונים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה חדשה.

ספר לוחות עדות, מאמרים ומכתבי הרבנים, על פולמוס הקמיעות שהתעורר נגד רבי יהונתן אייבשיץ. אלטונא, [תקט"ו 1755]. מהדורה ראשונה.
"אשר ישבו כסאות למשפט רוב חכמי דור ואנשים מקובלים מפורסמי', עדות לישראל... כי שקר ענו בו בהרב... יהונתן נר"ו אב"ד... אה"ו... והצדיקו אותו בכל הדברים וחוקים אשר... חקקו... לבל ישמע ויפקד שום איש מישראל... בגנות הגאון הנ"ל... וכל הכתבים המחרפים... באש ישרפו...".
מאמרים, איגרות וכרוזים מרבנים, פרנסים וראשי-קהילות, שעמדו לימין ר' יהונתן אייבשיץ במחלוקת שהתחוללה בעקבות ההאשמה בטעות, שנתפס לשבתאות, והערעורים על הקמיעות שכתב. בראש הספר הקדמת ר' יהונתן ובה השתלשלות סיפור המחלוקת. בסופו פירוש על קמיע אחד ודרוש "שדרשתי כאשר החל הרעש ביום כו שבט תקיא"ל [23.2.1751] במקהלות, אשר הרבתי להתנצל עצמי".
חותמות "בית המדרש קלויז בק"ק אלטונא".
חתימה בדף השער: "הק' [מש]ה בן כהר"ר שמעון גר[ינ]הוט ז"ל".
רישום מתמשך בכתב-יד בשני הדפים הראשונים: "מתנה לקלויז באלטונא מהמנוח הר"ר אברהם קליף ז"ל".
עותק חסר. [10], ב-לז, מ-נה, נח-עז דף. חסרים 7 דפים: [3]-[4], לח-לט, נו-נז, עח. 18.5 ס"מ. חלק מהדפים כהים. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים קטנים חסרים בשולי דף השער, עם פגיעות קלות במסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. קרע חסר גדול בדף האחרון וקרע נוסף, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. דפים וקונטרסים מנותקים. חיתוך דפים על גבול הטקסט במספר דפים. כריכה ישנה, מנותקת, עם פגמים.

ספר התיקון, "שולחן ערוך הלכות תיקון לתקנות החברה צאן קדשים, בו יבואר כל דיני הלכות תיקון לחסידי פולין וחב"ד... אשר אסף וחיבר הרב החסיד... ר' לייבעשיל", פארודיה נגד החסידים בסגנון השולחן ערוך. צ'רנוביץ, [תרמ"א] 1881.
זהותו של המחבר אינה ידועה. על דעת כמה חוקרים מקובלת הדעה כי המחבר הוא שלמה ליב פרידלנדר, המזייף הנודע של ה"ירושלמי" לסדר קדשים. ראה: י"י כהן, ארשת, ג (תשכ"א), עמ' 338; קטלוג ספריית גרשם שלום, ירושלים תשנ"ט, מס' 11075.
כ דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. נייר יבש ושביר במיוחד. כתמים. קרעים, בהם קרעים חסרים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט (בדף השער קרעים עם פגיעה במסגרת השער). חותמות. ללא כריכה.

ספר יוסף תקוה, אודות עשיית מצות מכונה ואכילתן בפסח, מאת רבי זכריה יוסף רוזנפלד. סט' לואיס, מא', תרס"ג [1903].
רבי זכריה יוסף רוזנפלד (תר"ו?-תרע"ו), נולד בטריסק שבווהלין לאביו רבי משה גבריאל רוזנפלד, רב העיירה. שימש ברבנות העיר קובל, ובהמשך כממלא מקום אביו ברבנות טריסק, בה גם שימש רופא מומחה אף שלא הוכשר רשמית לכך. עקב פעילותו לשחרור צעירים מהצבא הרוסי, הסתבך עם השלטונות ונאלץ להימלט לארצות הברית, שם התמנה לרב בסנט לואיס.
[1], X עמ', לט, [3] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי כמה דפים. חותמת. כריכה מנותקת, חסרה חלק קדמי ושדרה.
בספר זה נעשו שינויים והוחלפו דפים אחרי ההדפסה. לפנינו הספר במהדורה המוקדמת, עם דפים כט-ל המקוריים [במהדורה המתוקנת נתלשו דפים אלו ונוספו דפי החלפה (כט-מט) שאינם בעותק שלפנינו]. כן חסרים [2] עמודי הסכמות שנוספו מאוחר יותר ומצויים רק בחלק מן הטפסים.