ספר אור בקר, תפלות לערבי ראש חודש, ראש השנה, יום כפור ומנחת שובבי"ם, מאת רבי יוסף פיאמיטא. ונציה, [תק"א 1741].
בבטנת הספר, לפני דף השער, נכרכו שבעה דפים בכתב-יד, עם תפילה שחיבר רבי מרדכי רפאל שמשון צמח ויטרבו, לאומרה בערב ראש השנה ויום כפור, על קברו של רבי חיים אברהם יעקב ישראל אב"ד אנקונה. לאחריה נוסף בכתב-יד סדר התרת נדרים.
סו דף. 17 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרע גדול באחד מדפים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור עתיקה, מנותקת, עם פגמים וסימני עש רבים.

ספר מעיל שמואל, קיצור ומפתח לספר שני לוחות הברית לשל"ה, מאת רבי שמואל דוד אוטולינגי. ונציה, [תס"ה 1705]. מהדורה ראשונה.
רבי שמואל דוד אוטולינגי (נפטר בשנת תע"ח), חכם בתלמוד, בקבלה ובדקדוק. מרבני פאדובה (בה ייסד את חברת "מלביש ערומים"), ולאחר מכן רב בונציה. חיבר מספר חיבורים נוספים, ביניהם גם קיצור נוסף לספר "מעבר יבק" לרבי אהרן ברכיה ממודינה.
חתימה בדף השער: "דוד יעקב מארוני מריגייו".
רבי דוד יעקב מארוני (תק"ע-תרמ"ח) כיהן כרב בכמה מערי איטליה: צנטו, פיזארו, אנקונה, פירנצה ועוד. כתב שירים ומספר חיבורים ותרגם את ספר 'מורה נבוכים' לאיטלקית.
רישום בעלות בדף המגן האחורי: "ספר מעיל שמואל... אני יהושע סגרי קסאלי תושב פה מנטובה יצ"ו". יתכן ומדובר ברבי יהושע סגרי, שכיהן בדיינות וברבנות בערים סקאנדיאנו, וירצ'אלי וקאסאלי, ובנערותו שהה גם במנטובה.
קנד [צ"ל: קנו] דף. ספירת הדפים משובשת. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים חסרים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

Parte presa nel capitolo generale dell'Università tutta unita e rifformata degl'Ebrei di Venezia la sera venendo li 18 maggio 1785 [חוברת עם תקנות שונות וצווים לקהילה היהודית בונציה]. [ונציה], 1785 [תקמ"ה]. איטלקית עם מעט עברית.
החוברת נדפסה ברובה באיטלקית, עם מילים בודדות בעברית. בשני דפים נדפס טקסט בעברית, עם אישור מטעם רבני הקהילה לתקנות שהוזכרו, ועם אזהרה חריפה לעוברים על התקנות, וברכה למקיימים אותן. על האישור חתומים בדפוס רבי אברהם בן יצחק פאציפיקו, רבי אברהם בן רבי שלמה הלוי מינץ ורבי אברהם בן רבי רפאל משה חיים יונה.
כפי הנראה מדובר בתדפיס של התקנות, מתוך פרסום אחר.
14 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. קרעים חסרים קטנים בדף השער, ללא פגיעה בטקסט. כריכת קרטון ישנה.
חוברת נדירה, אינה מופיעה בקטלוג הספריה הלאומית.

מכתב מודפס, בקשה לתמיכה כלכלית באמו של ילד שהוטבל בניגוד לרצון המשפחה, מטעם ועד רבנים שהוקם לצורך טיפול במקרה. ליוורנו, [תרכ"ד] 1864. איטלקית.
המכתב עוסק בפרשת הטבלתו לנצרות של Joseph di Michele Coen, ילד יהודי שהוטבל בניגוד לרצון משפחתו. בשנת 1864 הועסק הנער היהודי בחנותו של מוכר נעליים איטלקי. במסגרת עבודתו נשלח להביא זוג נעליים לכומר נוצרי, שתפסו והטבילו לנצרות. חרף התנגדות רבה מצד אביו של הנער ושל הקהילה היהודית, סרבו הרשויות הנוצריות לשחררו. הפרשה עוררה סערה רבה ברחבי אירופה. בעקבות תפיסת הנער, חוותה משפחתו סבל רב. אחותו של הנער, כבת עשרים, נפטרה בעקבות ההתרגשות הרבה סביב המקרה, אמו של הנער אבדה את שפיות דעתה ונלקחה לקרובי משפחתה בליוורנו, והאב נאלץ לעזוב את רומא כדי להימלט מרדיפות השלטון. המכתב שלפנינו יצא מטעם ועד רבנים שהוקם בעקבות הפרשה, ועוסק בנסיונות לעזור לאמו של הנער, ובשיפור מצבה הכלכלי הקשה. על המכתב חתומים בדפוס רבי ישראל קושטא נשיא הועד, רבי אברהם טולוסא, ורבנים נוספים.
סיומה של הפרשה הגיע רק מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1870, לאחר נפילת ממשלת האפיפיור, וצעדים שונים מטעם השלטונות באיטליה, שהביאו לשחרורו של הנער, ולהחזרתו לאמו, לאחר כ-7 שנים.
מעבר לדף רשומים בכתב-יד של שם הנמען וכתובתו (הדף קופל בצורת מעטפה).
דף, 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע חסר בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט. רישומים בכתב-יד.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יחיא יצחק הלוי, רבה הראשי של תימן וראש בית הדין של צנעא. כ"א אלול ב'רל [תרע"ט 1919].
המכתב בערבית-יהודית, נכתב "אל ידי"ן [ידיד נפשי] כה"ר סעיד מוסי' אלבוצי ישצ"ו" [ישמרהו צורינו וינטרהו]. המכתב מסיים בברכות (בעברית) לשנה טובה: "...ובכן ואתה שלום, ותכתבו בס'[פר] החיים ובס'[פר] הזכרון, הצ' יחיא מוסי יצחק".
הגאון רבי יחיא יצחק הלוי (תרכ"ז-תרצ"ב), ראב"ד צנעא והרב הראשי של תימן. ממנהיגיה הגדולים של יהדות תימן. בנו של רבי משה (מוסי) יצחק הלוי, מראשי הקהילה בצנעא. בן-בתו ותלמידו של רבי שלום מנצורה, שהיה מראשי הישיבה בבית הכנסת צאלח בצנעא. כשגדל רבי יחיא מינו אותו לאחד מראשי הישיבה הכללית בצנעא, והיה נחשב לגדול הדור בתימן בתורה ובהנהגת הציבור (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 234-235). בשנת תרס"ב נבחר ל"חכם באשי" והיה מקובל מאד גם על ראשי השלטון במדינה.
מקבל המכתב, הוא אולי רבי סעדיה בן משה בוצי, שהעתיק בשנת תרמ"ב כתב יד בהלכות שחיטה (ראה: גברא, אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 37-38).
[1] דף, 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים (משוקמים) בקפלי הנייר. קרע חסר בפינת הדף. מודבק על דף נייר לשימור.